רע"א 9699/03 הנאמן על פי החלטת בית המשפט מיום 01.04.97 עו"ד הלל נ. הנהלת

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי) לפיה נמחקה בקשה שהגיש המבקש.

המבקש הוא הנאמן על חברה. במסגרת הליכים משפטיים בין החברה לבין רשות הדואר, העבירה החברה סכום של 463,700 ש"ח לקופת בית המשפט. בעקבות פסק הדין שניתן בסוף ההליכים, הועברו כספים אלה לנאמן, בצירוף הפרשי הצמדה. המבקש סבור כי היה על בית המשפט לשלם לו גם את סכומי הריבית בגין הכסף המופקד, בשל שתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (החזרת פקדונות וקנסות), התשמ"א-1981, לא חלות על עניינו. הנאמן פנה לבית המשפט קמא, במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, בבקשה כי יורה לבית המשפט להשיב לו את כספי הריבית. בית המשפט מחק את הבקשה.

בית המשפט קמא קבע כי אין מדובר במחלוקת המתעוררת בין הצדדים לתיק העיקרי, אלא במחלוקת בין אחד הצדדים לתיק העיקרי – החברה, לבין מי שכלל לא היה צד לאותו התיק – המדינה. בנוסף, בית המשפט מצא כי הדיון בבקשה יצריך שמיעת ראיות בהיקף שאינו מבוטל. ראיות אלה יידרשו לשאלות הנוגעות לעניין יכולת החברה למשוך את הכספים בזמן שהיו מופקדים ולעניין המידה בה עשתה המדינה שימוש בכספים. לפיכך, נקבע כי בקשה למתן הוראות אינה ההליך המתאים לבירור דרישת המבקש, ועל כן הבקשה נמחקה. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקש סבור כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי אין לדון בבקשה לגופה. לשיטתו, לפי המבחנים אשר נקבעו בפסיקה, יש לדון בבקשתו כבבקשה למתן הוראות, ולא להפנותו לבירורה בדרך של תביעה רגילה. המבקש סבור כי הדיון בבקשתו אינו מצריך בירור עובדתי, וכי אין נפקות לעובדה שהנהלת בתי המשפט לא הייתה צד להליך העיקרי.

המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט קמא. היא מסבירה כי אין המדובר כאן כלל בבקשה למתן הוראות, אלא בתובענה עצמאית – המצריכה פתיחה בהליך, תשלום אגרה והבאת ראיות מטעם התובע. המדינה סבורה כי בירור בקשת המשיב בדרך של בקשה למתן הוראות יפגע בזכויותיה וימנע ממנה מלהביא את מלוא ראיותיה וטענותיה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי, אין הנאמן מבקש כל הוראה מבית המשפט ביחס לביצוע תפקידו. תביעתו היא תביעה אזרחית, החסרה קשר אמיתי לתפקידו כנאמן. לפיכך, ההליך בו בחר אינו מתאים לבקשה. זאת ועוד זאת, בית המשפט קמא התרשם כי בירור הבקשה מצריך את בדיקתן של ראיות, בדיקה אשר אין אפשרות לעורכה בהליך של בקשה למתן הוראות. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לקבוע האם בקשה נתונה, ראוי לה שתתברר בדרך של בקשה למתן הוראות. רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטות שיקבל בית המשפט בעניינים כגון דא. המקרה שבפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה.

משזוהי מסקנתי, הרי כבית המשפט קמא, אף אני איני נדרש לחוות דעה כלשהי לעניין טענות הצדדים לגופה של הבקשה.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.