ב בית המשפט העליון בירושלים
רע"א 970/02
בפני: כבוד השופט א' ריבלין
המ בקשת : תמר ריבר
נגד
המשיב ה : מגדל חברה לביטוח בע"מ (לשעבר "שמשון")
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 20.1.2002 בתיק בש"א
1245/02 (ה"פ 113/02) שניתנה על ידי
כבוד השופט יהודה זפט
בשם המבקשת: עו"ד מנחם רובינשטיין
בשם המשיבה: עו"ד עופר בן-צבי
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן סעד זמני של עיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא, במסגרת תובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה.
1.המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא על דירה שבבעלות המבקשת. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי, באמצעות אפוטרופסה, תובענה כנגד המשיבה, ובה דרשה שיוצהר כי מסמכי המשכנתא בטלים, מהטעם כי המבקשת לא הייתה כשירה לחתום עליהם (מחמת מצבה הנפשי). במסגרת התובענה בקשה המבקשת צו ביניים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע, בין השאר, כי ב"כ המבקשת לא הציג ראיות כלשהן להוכחת אי כשרותה של המבקשת במועדים הרלוונטיים. עוד קבע בית המשפט המחוזי, בבדקו את "מאזן הנוחות", כי הדירה נשוא ההליכים אינה משמשת למגורי המבקשת. כעת עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.
2.טענתו העיקרית של בא-כוח המבקשת (האפוטרופוס) היא, כי טעה בית המשפט כאשר קבע שלא הניח כל תשתית עובדתית לטענת אי הכשרות. בעניין זה, הוא מצביע על מינויו, על ידי בית המשפט, כאפוטרופוס לגופה ורכושה של המבקשת. כן, הוא מפנה לאמור בחוות דעתו של פסיכיאטר שהוגשה מטעמה. עוד טוען בא-כוח המבקשת, כי היא הוכרה כנכה נפשית, על פי חוק נפגעי רדיפות הנאצים, מאז 1973. האפוטרופוס טוען עוד, כי לא נחקר על תצהירו בבית המשפט קמא ולפיכך היה על בית המשפט לקבל את האמור בתצהירו - כאמת. עוד נטען, כי הדירה משמשת למבקשת למגורים, אלא, שבאופן ארעי בלבד ועל מנת שתוכל לשהות בקרבת ביתה, אין המבקשת מתגוררת עתה בדירה.
3.המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדעתה, לא הניחה המבקשת כל תשתית ראייתית עובדתית לטענה כי לא הייתה כשירה, מבחינת מצבה הנפשי, לחתום על מסמכי המשכנתא, ובתגובתה היא מנסה לקעקע את הראיות השונות שהציגה המבקשת לעניין זה. לפיכך - כך טוענת המשיבה לא התקיימו התנאים למתן סעד זמני. עוד היא טוענת כי העובדה שאפוטרופוס המבקשת לא נחקר, בבית המשפט קמא, על תצהירו, אין בה כדי ללמד שהמשיבה הסכימה לנטען בתצהיר, שכן הוסכם על דעת שני הצדדים כי בית המשפט קמא יתן החלטתו על סמך כתבי הטענות בלבד. לשיטתה, רוב הדברים האמורים בתצהיר אינם כלל בידיעתו של המצהיר, האפוטרופוס. היא מבקשת כי בית המשפט יתעלם מראיות וטענות חדשות, לטענתה, שהמבקשת הוסיפה לבקשתה זאת, ושלא הובאו בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט כאשר קבע כי הדירה נשוא ההליכים אינה משמשת לה למגורים. המשיבה מבקשת, כי במידה ויוחלט ליתן סעד זמני כמבוקש יורה בית המשפט גם על הפקדת ערובה משמעותית. המשיבה סבורה גם, כי תביעת המבקשת לוקה בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד המבקשת.
4.החלטתי ליתן רשות ערעור בבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
דין הערעור להתקבל. מבלי להזדקק לבחינה נוספת של הראיות השונות שהציגו הצדדים, לא היה מקום להכריע בשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, בשלב ראשוני זה של ההליכים, כאשר טרם נפרשה במלואה יריעת הראיות שברשות הצדדים. די היה בראיות, לכאורה, שהציגה המבקשת כדי להצדיק מתן צו מניעה על מנת לשמר את המצב הקיים, ולא ליצור מצב שעלול לסכל אפשרות מעשית לקיום פסק הדין שעתיד להינתן בתביעה. הלכה היא, כי התובע, בבקשו את סעד הביניים, אינו מחוייב לשכנע את השופט, כי אמנם צדק בתביעתו העיקרית במידה כזו שאין מקום לספק כי יצליח בתביעתו אלא רק להוכיח כי יש לו סיכוי להצליח בה (ע"א 217/63 ראובן רב-און נ' הולצמן , פ"ד יז 2717, 2722; ע"א 342/64 אמריקן סיאנמיד קומפני נ' הירשהורן-גילרמן, שותפות, ואח' , פ"ד יט(1) 64, 64). לאור הדברים האמורים, ולאחר ששקלתי את התקיימותם של שאר התנאים למתן סעד זמני, סבור אני, כאמור, כי מן הראוי היה, בנסיבות המקרה, ליתן צו כמבוקש.
אשר על כן, הערעור מתקבל. הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא יעוכבו עד למתן פסק הדין בתביעה בבית המשפט המחוזי, ובלבד שהמבקשת תפקיד ערובה חתומה, על ידי צד שלישי להבטחת נזקיה האפשריים של המשיבה כתוצאה ממתן הסעד הזמני, על סך 50,000 ש"ח. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת על סך של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ח' באדר תשס"ב (20.2.2002).
ש
ו פ ט