רע"א 9704/09 ריאח אל עסל נ. עו"ד עובדיה בלס

1.

בקשת רשות ערעור על מספר החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד"ר ע' זרנקין), בגדרן הורה על עריכת התמחרות למכירת נכס מקרקעין.

2.

המשיבים 4-2 (להלן - בולוס ) שלטו בחברת בולוס גרניט ושיש בע"מ, הנמצאת בהליכי פירוק. המשיב 1 הינו מפרק החברה. במסגרת הליכי הפירוק נחתם הסכם פשרה בין החברה לבין מינהל מקרקעי ישראל בגדרו הוקצתה לחברה אופציה לחכירתם מהמינהל של 13 מגרשים בנצרת בפטור ממכרז. כמו כן הוסכם, כי המשיב 2 ינהל את המגעים למכירת הזכויות במגרשים מול קונים פוטנציאליים בליווי נאמן וכי הכספים יופקדו בקופת הפירוק לאחר אישור ההסכמים על-ידי בית המשפט. ביום 8.8.08 נחתמו שני הסכמים בין בולוס לבין המבקש לרכישת אחת מחלקות המקרקעין תמורת סך של כ-570,000 ש"ח (להלן - ההסכמים ). בין המפרק לבין בולוס התעוררו מחלוקות על רקע מכירת הקרקעות ובמסגרתן פנו בולוס לבית המשפט המחוזי בבקשות שונות. במסגרת בקשות אלה עתרו בולוס, בין היתר, לאשר את ההסכמים שנערכו עם המבקש. המפרק, מצידו, התנגד לבקשה וביקש למכור את המגרש, ומגרש נוסף, למשיבים 7-6 (להלן - תותרי ). ביום 8.11.09 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת התמחרות למכירת המגרש האמור. המבקש, מצידו, פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ההתמחרות עד אשר יובהר מה עלה בגורל הכסף שהעביר לבולוס בהתאם להסכמים. ביום 22.11.09 דחה בית המשפט את הבקשה. ביום 23.11.09 נדחתה בקשה נוספת לעיכוב ההתמחרות. על החלטות אלו נסובה הבקשה שלפניי, אשר במסגרתה אף ביקש המבקש צו ביניים למניעת העברת הזכויות בנכס למשפחת תותרי. יוער, כי ההתמחרות נערכה ביום 23.11.09 והנכס נמכר לתותרי תמורת סכום של 660,000 ש"ח. המכירה אושרה על-ידי בית המשפט ביום 27.11.09.

3.

דין הבקשה להידחות. עיקר הטענות שמעלה המבקש במסגרת הבקשה מופנות למעשה כלפי בני משפחת בולוס. אין מחלוקת, כי המבקש העביר לבולוס סכום כסף משמעותי במסגרת ההסכמים שנכרתו ביניהם. ואולם, לא מצאתי כי יש ממש בטענות המבקש בדבר ידיעת המפרק על עסקה זו. מהמסמכים שהוגשו על-ידי הצדדים עולה, כי המפרק דווקא התנגד לאישור ההסכמים עם המבקש עוד במסגרת הליכים קודמים. כך, הצביע המפרק על החלטות בית המשפט המחוזי מיום 3.12.08 ומיום 20.7.09 בהן לא אושרה בקשת בולוס לאשר את מכירת הקרקע למבקש. מהחומר שצורף אף עולה, כי מי ששימש כבא-כוחו של המבקש במסגרת העסקה היה מודע להליכים אלה ולצורך באישור ההסכמים על-ידי בית המשפט. מעבר לכך, אף אם אין לזקוף לחובת המבקש את העובדה שלא השיג על ההחלטות האמורות, אין מקום לקבל את הבקשה. המבקש בחר להשתתף בהתמחרות שנערכה על-ידי המפרק אך לא עמד בתנאי הסף להשתתפות, קרי הצגת המחאה בנקאית בסך 66,000 ש"ח. משכך, אין לו להלין על כך שלא זכה בהליך זה. עוד יצוין, כי מובן שכל טענותיו של המבקש שמורות לו ככל שיבחר לנקוט בהליך מתאים. ואולם, כאמור, אין בטענות אלה כדי להצדיק את העברת הקרקע למבקש. יצוין, כי נוכח מסקנתי זו, אינני רואה מקום להתייחס לבקשה לצירוף תצהיר שהוגשה על-ידי המבקש ביום 31.1.2010.

4.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח לזכות משיב 1 ובסכום של 4,000 ש"ח לזכות משיב 6.