רע"א 9718/16 רע"א 9718/16

1.המבקש הגיש ערעור בבית המשפט המחוזי. לצידו הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון. רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי המבקש לא הוכיח את אי-יכולתו הכלכלית לשלם האגרה ולהפקיד הערבון. כן נקבע, מעבר לנדרש, כי סיכויי ההליך אינם גבוהים. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה, מן הטעמים האמורים בהחלטה הראשונה. מכאן הבקשה שלפני, למתן רשות ערעור, שלצידה הוגשה אף בקשה לסעד זמני. המבקש שב וטוען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה ובהפקדת הערבון. עוד הוא טוען כי ההחלטות קמא מעלה שאלות עקרוניות, בעיקר בכל הנוגע להערכת יכולתו הכלכלית של אדם על בסיס קביעות שנקבעו בהליכים אחרים שניהל בעבר.

2.דין הבקשה להידחות. עיון בהחלטות ערכאות קמא מעלה כי לא נקבעו כללים עקרוניים, שעניינם הערכת מצבו הכלכלי של אדם בהתבסס על החלטות עבר בעניינו. עניינו של המבקש נבחן באופן פרטני, ובקשותיו זכו לבחינה עניינית. התוצאה נפסקה בהתאם לחומר שהוגש, על מה שיש בו ועל מה שאין בו. עיון בחומרים שצורפו מעלה כי לא נפל פגם בקביעה כי המבקש לא הוכיח בהליכים קמא את העדר יכולתו הכלכלית. ערכאות קמא סקרו שורה של אינדיקציות, מהן עולה כי בידו לשלם את סכום האגרה – שאינו גבוה – וכן להפקיד את דמי הערבון שנקבע. גם בהליך הנוכחי לא צורף חומר המלמד אחרת.

המבקש מלין על כך שבית המשפט קמא התייחס לריבוי ההליכים הקודמים שהגיש, ולהחלטות שניתנו במסגרתם ביחס לבקשות פטור מאגרה או ערבון. לצרכי ערעור זה, די אם אומר כי ערכאה קמא בחנה את המצב הכלכלי ואת סיכויי ההליך ביחס למקרה זה בלבד. מסקנתה היא כי אין מקום להעניק פטור. עולה כי המקרה אינו בא בכלל המקרים החריגים שבהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני.