פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9723/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מועצה מקומית שעב
נ ג ד
המשיבה:
חברת עפר הגליל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בחיפה בבש"א 11136/04 (ת.א. 922/03) מיום 13.7.04, שנתנה על-ידי
כבוד השופטת ש' וסרקרוג
בשם המבקשת: עו"ד חלאילה וואל
בשם המשיבה: עו"ד יעל גרשון
החלטה
המבקשת הינה מועצה מקומית (להלן: המבקשת), והמשיבה הינה חברה לעבודות עפר (להלן: המשיבה), אשר זכתה במכרז שפורסם מטעמה של המבקשת לביצוע עבודות ביוב בכפר שעב. בשל מחלוקות כספיות שנתגלעו בין המבקשת למשיבה, נחתם בין הצדדים הסכם בוררות ביום 2.10.03. פסק-הבוררות ניתן ביום 23.10.03 על-ידי הבורר כרמי חלבי (להלן: הבורר) ולפיו חייב הבורר את המבקשת לפצות את המשיבה בסך של 721,791 ש"ח.
המשיבה מסרה למבקשת ביום 25.10.03 העתק מבקשתה לאישור פסק הבוררות בצירוף הפסק עצמו, אותם התכוונה להגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
ביום 26.10.03 שלח יושב-ראש המבקשת מכתב לבורר, לפיו הוא מבטל את מינויו כבורר. ביום 31.10.03 הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה את בקשתה לאישור פסק הבוררות. ביום 23.02.04 אישר בית-המשפט המחוזי את הפסק.
ביום 6.7.04 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות (בש"א 11136/04). ביום 13.7.04 דחה על הסף בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' וסרקרוג) בקשה זו.
על החלטה אחרונה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה העלתה את הטענות שלהלן: א) מעולם לא נחתם הסכם בר תוקף בין המבקשת למשיבה וזאת בשל אי-חתימת גזבר המבקשת על הסכם הבוררות, כנדרש על-פי מצוות סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א – 1950. לכן, משלא נחתם הסכם בוררות הרי שמגבלת הזמן של 45 יום, להגשת ביטול פסק הבוררות, לא חלה עליה; ב) לחילופין, המבקשת לא ידעה על קיומו של פסק-הבוררות ועל-כן מרוץ 45 יום מתחיל רק מיום ידיעתה על קיומו של פסק-הבוררות, ולפי טענה זו, עמדה היא במועד החוקי המותר להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות; ג) לטענת המבקשת, על בית-המשפט המחוזי היה להאריך את התקופה להגשת בקשת הביטול, גם ללא בקשה מפורשת לכך מאת המבקשת, אלא בשל נסיבות העניין וקיומו של טעם מיוחד של תרמית ועיוות דין, לפי סעיף 27 (א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אין יסוד לטענת המבקשת, לפיה חותמת "נתקבל" של המבקשת על פסק-הבוררות והבקשה לאישורו, אינם מלווים בחתימת יד כנדרש. לטענתה, על-גבי חותמת המבקשת מופיעה חתימתה של עובדת מטעם המבקשת בשם סוהיר.
דין הבקשה להדחות.
בית-המשפט המחוזי, לאחר ששקל את העניין קבע, כי דין הבקשה להידחות תוך מתן הנמקה משכנעת. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי פסק-הדין ניתן לאחר שנבדקו אישורי המצאה כדין וכן נבדקו המועדים המתחייבים על-פי חוק.
יתר על כן, אין כל מחלוקת - ועל כך מודה המבקשת בבקשתה - כי פסק הבוררות והבקשה לאישורו נתקבלו אצלה ביום 25.10.03 ואף הוטבעו על מסמכים אלה חותמת המבקשת בצירוף חתימה של מי מבין עובדיה.
די בעובדה זו בלבד, על-מנת לדחות את בקשת רשות הערעור. שכן, באחריות המבקשת לפקח על מסמכים המומצאים אליה לרבות העברת המסמכים בין האורגנים השונים שלה ובמקרה דנן אין לה להלין, אלא על עצמה.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.
ניתנה היום, כ"ד בטבת תשס"ה (5.1.05).
ש
ו פ ט