רע"א 9726/07 D.G.DYNAMIC GEM.EST נ. ויוטל 2000 בע"מ

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגניות הנשיא א' קובו ומ' רובינשטיין והשופטת מ' אגמון-גונן) אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי), לפיו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום החזר הלוואה לה הייתה המבקשת ערבה.

1.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר. כתב התביעה התבסס על הסכם הלוואה שנחתם בשנת 1994 בין בנק כרמל משכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: בנק כרמל ) לבין חברת ים אילת בע"מ (להלן: החברה ), שהמבקשת הינה בעלת חלק ממניותיה (להלן: ההלוואה ). להלוואה ערבו מספר ערבים לפי חלקם היחסי בחברה, ביניהם המבקשת. בשנת 2000 המחה בנק כרמל את זכויותיו לפי הסכם ההלוואה למשיבה, ובשנת 2003 הגישה זו האחרונה את התביעה האמורה. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות וכן בקשת רשות להתגונן.

2.

בית משפט השלום דחה את בקשת הסילוק, לאחר שקבע כי המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות הינו המועד בו עמדה ההלוואה לפירעון מיידי, קרי בשנת 1996. אשר לבקשת הרשות להתגונן, קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי, והתיר למבקשת להתגונן רק בשאלת השפעת השיהוי שחל בהגשת התביעה על שיעור הריבית אותו עליה לשלם. אשר ליתר הטענות שהעלתה המבקשת, קבע בית המשפט כי הן אינן מצדיקות מתן רשות להתגונן, שכן מדובר בטענות בדים שאינן מגלות הגנה לכאורה. כך למשל, דן בית המשפט בטענת המבקשת כי לא ידעה כי ההסכם עליו חתמה הינו חוזה הלוואה, וקבע כי אין לקבל טענה זו שכן מי שחתם על ההסכם מטעמה הינו איש עסקים מנוסה ואין זה סביר כי לא ידע אודות מהות ההסכם עליו חתם.

לאור החלטה זו, ניתן ביום 19.1.06 פסק דין חלקי, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 447,008 ₪.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור תוך שקבע כי המבקשת לא הציגה גרסה עקבית המקימה הגנה לכאורה. בית המשפט דן בפירוט בטענות המבקשת ומצא כי אין בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט השלום, כמו גם כדי להצדיק מתן רשות להתגונן מעבר לזו שניתנה למבקשת. עוד קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט ליתן למבקשת רשות להתגונן בשאלת שיעור הריבית לאור השיהוי שחל בהגשת התביעה מהווה איזון ראוי לדחיית טענותיה של המבקשת לעניין ההתיישנות.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

לטענת המבקשת, מגלה בקשתה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער, היא השאלה האם היה מקום להגביל את הרשות להתגונן אך לשאלת השפעת השיהוי על שיעור הריבית בו חבה המבקשת כאשר נמצא כי טענת השיהוי, שלעצמה, מצדיקה מתן רשות להתגונן. לטענתה, מהעובדות אשר יוצגו לבית המשפט לשם הוכחת טענת השיהוי עשויות לצמוח טענות משפטיות שונות, כגון השפעת השיהוי על סכום התביעה בכללותו, תוקף הסכם ההמחאה והתיישנות, ועל כן שגה בית המשפט כאשר הגביל את הרשות להתגונן לשאלת הריבית בלבד. עוד טוענת המבקשת כי נסיבותיו החריגות של המקרה – העובדה כי בנק כרמל לא פעל במשך שנים רבות לפירעון ההלוואה והעובדה כי הוא המחה את זכויותיו על-פי ההסכם ההלוואה לחברה פרטית מבלי ליידע את החייב ואת הערבים – מצדיקות אף הן מתן רשות רחבה להתגונן. כמו כן, מעלה המבקשת טענות לגופם של דברים, ובין היתר טוענת כי שגו הערכאות דלמטה כאשר קבעו כי התביעה לא התיישנה, שכן קביעת בית משפט השלום באשר למועד פירעון ההלוואה התבססה על עדות שמיעה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . בניגוד לטענת המבקשת, המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה מסוג זה. השאלה מתי תינתן רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר הינה שאלה אשר הוכרעה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה. כן נקבע כי בית משפט הדן בבקשה למתן רשות להתגונן מוסמך ליתן רשות להתגונן גם לגבי חלק מטענות ההגנה בלבד (תקנה 208 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 393 (מהדורה שמינית, 2005)). יישומם של הדברים על נסיבות המקרה - כשלעצמו - אינו מצדיק, כידוע, מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה , סעיפים 20-13 להחלטה (לא פורסמה, 4.1.2007) וההפניות שם).

בענייננו, הערכאות דלמטה בחנו באופן מדוקדק את טענות ההגנה שהעלתה המבקשת ומצאו כי אלו אינן מגלות הגנה לכאורה, למעט כאמור בשאלת השפעת השיהוי שחל בהגשת התביעה על שיעור הריבית. לא מצאתי להתערב בקביעה זו. יצוין, כי בית משפט השלום קבע כי אף רשות מצומצמת זו ניתנה לפנים משורת הדין וזאת לאור העובדה כי בקשת הרשות להתגונן לא הייתה מפורטת כנדרש. מעבר לכך, טענת המבקשת בדבר השפעתה העתידית של סוגיית השיהוי על יתר טענותיה נטענה בעלמא וללא ביסוס. כך למשל, לא ברור כיצד שאלת השיהוי שחל בהגשת התביעה עשויה להשפיע על תוקף הסכם ההמחאה שהמבקשת כלל לא הייתה צד לו, וזאת בפרט לאחר שהערכאות דלמטה קבעו כי אין בטענותיה של המבקשת לעניין הסכם ההמחאה משום הגנה לכאורה. לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר בטענות הגנה העולות לכדי מסכת אחת, שלא ניתן היה ליתן רשות להתגונן רק ביחס לחלק ממנה (ע"א 807/87 א.ב. לשיווק בשר בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) , פ"ד מג(2) 650, 652 (1989)). מכל מקום, טענה זו, כמו גם הטענות הנוספות שהעלתה המבקשת, תחומות כל כולן בנסיבות העניין הספציפי וככאלו אין הן מצדיקות מתן רשות לערער לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין ואמרו את דברן.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.