רע"א 9751/07 יצחק פנחס נ. עירית חדרה

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' עמית ור' סוקול), בו נדחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ה' אסיף) בו נמחקה תביעת המערער על הסף.

1.

המבקש החזיק בחצי ממניות חברת "סרנה קולנוע ושעשועים" ( להלן: החברה ), אשר בבעלותה היה נכס מקרקעין בתחום שיפוטה של העיריה המשיבה ואשר שימש כבית קולנוע ( להלן: הנכס ). על הנכס נצברו חובות ארנונה. המשיבה הגישה תביעה בגין חוב הארנונה כנגד החברה, וניתן לזכותה פסק דין. נגד החברה נפתח תיק הוצאה לפועל.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל נתמנה בא כוח המשיבה ככונס נכסים על הנכס. ביום 1.12.98 נחתם הסכם בין המשיבה לבין החברה – באמצעות עו"ד לסרי – ולפיו הופחת חוב הארנונה של החברה מסכום של 740,000 ש"ח ל-300,250 ש"ח.

ביום 8.7.1999 מכרו המבקש ושותפו את מניותיהם בחברה לצד שלישי.

לטענת המבקש, רק בשנת 2004 נודע לו כי בעת שמכר את מניותיו בחברה כבר הופחת חוב הארנונה שלו. לשיטתו, לו היה יודע על כך, היה יכול לקבל תמורה גבוהה יותר בעבור מניותיו. בעקבות כך הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה, וטען כי היה עליה ליידע אותו בדבר הפחתת החוב.

המשיבה הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף. בית משפט השלום קיבל את הבקשה הן בשל העדר עילה והעדר יריבות והן בשל העדר פירוט נדרש. נקבע, כי "כתב התביעה שהוגש מטעם (המבקש) אינו מנוסח בבהירות הנדרשת להקמת עילה, במובנה כמערכת עובדות המזכה בסעד משפטי". זאת מאחר שהמבקש לא הצביע על חובת גילוי שהיתה מוטלת על כתפי המשיבה ומכוחה היה על המשיבה להודיע למבקש אישית על ההסכם להפחתת חוב הארנונה.

בנוסף, לפי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, במקרה של טענת תרמית יש לפרט את הפרטים והתאריכים בכתב התביעה. בית משפט השלום קבע, כי המבקש טען כי "הוטעה ורומה" על ידי המשיבה, אולם לא טרח לפרט את העובדות שביסוד טענתו זו. לדוגמה, מה היו מעשיה הנטענים של המשיבה או מי מנושאי המשרה במשיבה חבר לטענתו כנגדו. נקבע, כי המבקש אף לא פרט מדוע הוא טוען דווקא לתרמית ולא לטעות או להתרשלות.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור דחה את ערעורו.

בית המשפט המחוזי קבע, כי גם אם בעת חתימת הסכם מכירת המניות לא ידע המבקש כי חוב הארנונה הופחת, הרי שמ דובר

בטעות בעובדה ולכאורה עומדת למבקש זכות ביטול לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, או שקיימת לו זכות לעתור לביטול החוזה לפי סעיף 14(ב) לחוק. עם זאת, זכות זו עומדת לו כלפי רוכשות מניות החברה, ולא כלפי המשיבה, עימה אין למבקש כל יריבות חוזית. נקבע, כי המשיבה יצאה ידי חובת הזהירות לאחר שהוצג בפניה אישור כי עו"ד לסרי מוסמך לייצג את החברה.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי טענת הקנוניה המיוחסת למשיבה גובלת באבסורד, וכי התובע אינו רשאי "להפריח לחלל האויר השערות בעלמא על תרמית ועוקץ, ללא שמץ של פירוט בניגוד לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי". בית המשפט התרשם במהלך הדיונים כי טענות המבקש בדבר תרמית הן טענות כלליות וסתמיות. לכן נדחתה טענת המבקש לפיה זכותו להפנות את התביעה כלפי כל אחד מהמעורבים ב"קנוניה".

3.

מכאן, לבקשה לרשות ערעור שבפני.

לטענת המבקש, טעו הערכאות קמא במבחן בו עשו שימוש לקביעת קיומה או העדרה של עילת התביעה. לטענתו, המבחן אמור להניח בשלב הראשוני את נכונות העובדות הנטענות, ורק משיימצא כי גם במצב זה אין התביעה מגלה עילה, תימחק התביעה על הסף בהעדר עילה. נטען, כי חלף זאת בחנו הערכאות קמא את הסתברות העובדות הנטענות – ובכך שגו.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

המקרה שבפנינו אינו נמנה על המקרים בהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן הוא אינו מעורר כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגות מעובדות הסכסוך הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כל עניינה של הבקשה דנן וטענותיה אינו אלא בהשגות המבקש בדבר הדרך בה יישמו הערכאות קמא את ההלכות הנוגעות לעניין מחיקת תובענה בשל היעדר עילה. טענות אלה תחומות כל כולן בד' אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים, ועל כן אין הן מצדיקות, על פני הדברים, מתן רשות לערעור נוסף בבית משפט זה.

גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסקי הדין של הערכאות קמא. הממצא בדבר העדר העילה נותח ונומק כדבעי בפסקי הדין של הערכאות קמא, וזאת כמתומצת בפתח הדברים לעיל.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.