רע"א 9751/08עו"ד נדב דרזנין נ. א.בהר מ.מושקוביץ אדריכלות ובינוי ערים

1.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שנלר), אשר דחה את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' כהן) עד להכרעה בערעור אשר הוגש לבית המשפט המחוזי.

2.

המשיבים, בעלי משרד אדריכלים, הגישו תביעה לבית משפט השלום נגד המבקש ונגד המשיב הפורמאלי לאחר שאלו האחרונים לא שילמו להם את שכר טרחתם בסך 55,000$ עליו הוסכם במסגרת חוזה אשר נכרת ביניהם. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות שהוגש לעיונו והתרשם מעדויות הצדדים, קיבל את תביעת המשיבים והורה למבקש ולמשיב הפורמאלי לשלם למשיבים סך כולל של 194,502 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, זאת לאחר קיזוז סכום של 11,000$ מסכום התביעה הכולל, אשר נקבע כי שולם למשיבים.

בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין אשר הוגשה על ידי המבקש והמשיב הפורמאלי לבית משפט השלום נדחתה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי נימוקי המבקש בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הם כלליים, עמומים ולא מפורטים, ועל כן לא שוכנע הוא כי יש לסטות מהכלל לפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע פסק דין, בפרט כאשר מדובר בפסק דין כספי.

3.

על פסק דינו של בית המשפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אליה צורפה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הגביה עד להכרעה בערעור. יצוין כי המשיבים הגישו אף הם ערעור על פסק הדין, אשר הופנה

נגד קיזוז 11,000 הדולרים וגובה שכר הטרחה אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא. בהחלטתו דחה בית המשפט את בקשת עיכוב הביצוע, בקבעו כי המבקש לא הניח את התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס טענותיו בדבר מאזן הנוחות. בנוסף, בית המשפט קבע, מבלי לקבוע מסמרות, כי בחינת סיכויי הערעור מעלה שאלו אינם גבוהים במיוחד, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש טוען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהחליט לדחות את בקשת עיכוב הביצוע מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים לגופם של דברים. לטענת המבקש, התנהלות בית המשפט קיפחה את זכותו לכך "שיינתן לו יומו בבית המשפט" בו יוכל לחקור את המשיבים חקירה נגדית במסגרת בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין, בייחוד לנוכח הסתירה החזיתית, לדבריו, העומדת בין גרסתו לבין גרסתם.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנדרש ראשית לשאלת מאזן הנוחות ורק לאחר מכן בחן את סיכויי הערעור, באופן אשר אינו תואם, לדבריו, את ההלכה הנוהגת. בהתייחסו למאזן הנוחות, המבקש טוען כי הוא הפקיד ערבות אוטונומית על מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט, ועל כן מאזן הנוחות פועל לטובתו, שכן המשיבים יוכלו להיפרע ממנו אם יידחה ערעורו. אשר לסיכויי הערעור, המבקש טוען כי קביעתו של בית המשפט לפיה סיכויי הערעור אינם גבוהים אינה מנומקת. המבקש מצביע על כך שערעורו מופנה נגד התעלמותו של בית משפט השלום מהוראות החוק ומההלכה הפסוקה, ובכך יש כדי להצביע על סיכויי ערעור גבוהים. כן מלין המבקש על כך שבית המשפט המחוזי פסק הוצאות לחובתו עם דחיית בקשתו האמורה לעיכוב ביצוע.

בסוף דבריו טוען המבקש כי בקשתו זו מעלה שאלות חשובות מעבר למקרה הפרטני, ועל כן יש הצדקה לדון בה ב"גלגול שלישי". כך, בין היתר, המבקש טוען כי שאלת משקלה של הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בקופת בית המשפט לשם בחינת מאזן הנוחות הינה עניין עקרוני, כמו גם העובדה כי יומו לא ניתן לו בבית המשפט בשל העובדה שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המשיבים חקירה נגדית על תצהיריהם.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטות הערכאות דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כלל בסיסי הוא כי החלטה תבוצע מיד עם הינתנה, בהתאם להוראת תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984. כידוע, על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור – אשר על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי הינם גבוהים; ומאזן הנוחות – במסגרתו נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); רע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (לא פורסמה, 19.4.2008)). כידוע, דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר המדובר בבקשה לעיכוב פסק דין כספי, אשר אינו יוצר בדרך כלל מצב דברים בלתי-הפיך שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה (בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (לא פורסמה, 2.6.2005)). ככלל, יעוכב פסק דין כספי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ובמיוחד כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסמה, 30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי (לא פורסמה, 6.3.2007)).

6.

טענתו של המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בכך ששקל תחילה את מאזן הנוחות ורק לאחר מכן את סיכויי הערעור – שגויה מיסודה. התנאים אשר בהתקיימם יעוכב ביצועו של פסק דין – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – הם תנאים מצטברים , ועל כן, אף שעל פי רוב בית המשפט יידרש לשניהם, די באי התקיימותו של אחד מהם כדי להביא לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע כאמור (עע"ם 8280/07 עיריית אשקלון נ' דן (לא פורסמה, 27.5.2008)).

אשר למאזן הנוחות, דומה כי המבקש נקלע לכלל טעות בטענותיו בדבר הפקדת הערבות הבנקאית מצידו ונפקותה המכריעה, לדבריו, לשם בחינת מאזן הנוחות. נקודת המוצא הינה, כאמור, כי אין לעכב ביצועו של פסק דין, ובפרט כאשר בפסק דין כספי עסקינן, שכן הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות

זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין המזכה. משכך, שאלת חוסנו הכלכלי של המבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין – אם ביכולתו להבטיח את ביצוע פסק הדין אשר ניתן נגדו אם לאו – אף שעשויה היא להילקח בחשבון בין מכלול שיקולי מאזן הנוחות, אין היא השאלה העיקרית העומדת לבחינה. הנטל המונח על כתפי המבקש הינו להצביע על ספק בדבר חוסנם הכלכלי של המשיבים , אשר יעורר את החשש כי לא יעלה בידם להשיב לו את כספו אם וכאשר יתקבל ערעורו. דע עקא, במסגרת בקשתו המבקש נמנע מלהעלות כל טענה המטילה צל כלשהו על חוסנם הכלכלי של המשיבים, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו לעכב את ביצועו של פסק הדין. למעלה מכך יצוין כי בנסיבות המקרה דנן, אין במצבו הכלכלי של המבקש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, שכן ברי כי מצבו הכלכלי איתן דיו על מנת לעמוד בתשלום אשר הושת עליו בפסק דינו של בית משפט קמא, והא ראיה – הערבות הבנקאית האוטונומית אותה הפקיד בקופת בית המשפט.

7.

משהגעתי לכלל מסקנה כי המבקש לא ביסס את טענתו לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתו, התוצאה הינה כי דין הבקשה להידחות. למעלה מן הדרוש, אבקש לציין כי טענת המבקש בעניין היעדר הזדמנות לחקור את המשיבים בחקירה נגדית במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע, הינה חסרת בסיס משפטי. אין כל הוראה המחייבת את בית המשפט לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, ועל כן מתקשה אני לראות כיצד יש בטענתו זו של המבקש כדי להגדיל במאום את סיכויי ערעורו להתקבל.

לנוכח האמור, משמצאתי כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות לגופה, לא ראיתי צורך להידרש לטענות המבקש בדבר השאלות העקרוניות העולות לכאורה מבקשתו.

הבקשה, אפוא, נדחית.