רע"א 9752/16 פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים ע"י עו"ס לחוק הנוער

בית המשפט לנוער במחוז תל-אביב (תנ"ז 3047-07, כב' השופטת ט' פרי ) הורה על הארכת צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת שניתנו בעניינו של בנה הקטין של המבקשת, ועל המשך שהייתו בפנימייה בה הוא שוהה כיום. עוד הורה בית המשפט קמא על הארכת צו עיכוב יציאת הקטין מהארץ למשך שנה. ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (ענ"א 32490-10-16, כב' השופט ש' שוחט ). נקבע כי בניגוד לקבילת המבקשת, בית המשפט קמא אכן פגש את הקטין בלשכתו בנפרד, התרשם מדבריו והחליט את אשר החליט על בסיס כל החומר שהיה בפניו, כך שאין עילה להתערב בהחלטתו.

על פסק הדין האמור הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי, במסגרתה היא עותרת לשחרר באופן דחוף את בנה מפנימייה סגורה וכן לבטל את כל הצווים נגדו, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ וצו משמורת זמנית.

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין מושא הבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. הבקשה אינה מגלה כל טעם להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, לא כל שכן עת מדובר ב"גלגול שלישי", המצריך רשות לערער. כאמור, טרוניית המבקשת לפיה קולו של בנה לא נשמע נדחתה באופן מנומק, והובהר כי לא כך היו פני הדברים. אשר על כן, בדין דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. לצד זאת אוסיף שלוש הערות. האחת – כלל הוא שנכון לרשום בהחלטה מעין זו קיומו של מפגש בין בית המשפט לבין הקטין. השנייה – ניכר כי נשקל עניינו של הקטין כראוי, לגופו וכמתבקש, הן על ידי בית המשפט לנוער והן על ידי בית המשפט המחוזי. שלישית – עולה כי התנהגותה של המבקשת ודרך התבטאותה לגבי בית המשפט לנוער לא רק שאינן ראויות אלא אף פוגעות במבקשת עצמה. ניתן וצריך לומר את הדברים בצורה מכובדת.

יתר על כן, בית המשפט המחוזי נדרש גם לסוגיות שאינן המושא הישיר של הערעור שבפניו, אך הן נוגעות לקטין ונדמה שיש בהן גם כדי להפיס את דעתה, ולו במידת-מה, של המבקשת. כך, נקבע כי על מנת לקדם את ענייני הקטין ומפגשיו עם אמו, תבחן המשיבה את האפשרות של הרחבת הסדרי הראייה וכן תסייע בסידורים טכניים על מנת לאפשר את שהות הקטין בבית המבקשת. עוד נקבע, בהמשך לרצונה של המבקשת כי בנה יעבור בדיקה פסיכיאטרית, כי הפסיכיאטרית תבחן את אפשרות הקדמת מועד הביקור באופן שיאפשר גם לרשויות לנכוח בו.

הנה כי כן, עניינם של המבקשת ושל הקטין נדונו היטב על ידי ערכאות קמא. כאמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהכרעותיהן המצדיקה מתן רשות ערעור על ידי ערכאה זו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ובהעדר תגובה, אין צו להוצאות.