רע"א 9755/17 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ. כרימה מחמוד מוחמד חסאן

1 .

לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ) בת"א 9492-07-13, שניתן ביום 13.11.2017, בגדרו הוחלט כי המשיבים הם בני רשות במקרקעין, ועל כן זכאים הם לפיצויים.

רקע והליכים קודמים

2.

בחודש ספטמבר 2012 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט השלום בחיפה בתא"ק 33171-09-12, לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין המצויים בתחומי העיר עכו, הידועים כחלקות 6 ו-7 בגוש 18024 (להלן המקרקעין ). ביום 5.5.2013 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דינו של בית המשפט השלום במסגרתו התקבלה התביעה. עם זאת, נקבע כי מימוש פסק הדין יושהה על מנת לאפשר למשיבים להגיש תובענה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי בייחס לזכויותיהם הקנייניות במקרקעין ולחילופין לזכותם לפיצוי כספי.

3.

ביום 4.7.2013 הגישו המשיבים תביעתם לבית המשפט המחוזי. במסגרת התביעה טענו המשיבים כי הם בעלי הזכויות במקרקעין, וכי הם מחזיקים במקרקעין ונוהגים בהם כמנהג בעלים מאז שנת 1968, ללא מחאה וללא טענת זכות נוגדת. לפיכך, יש לראותם כבעלי המקרקעין. לחלופין טענו המשיבים כי לכל הפחות קמה להם זכות במקרקעין מתוקף היותם בני רשות בלתי הדירה. לבסוף טענו כי הם זכאים לפיצויים בגין השקעותיהם במקרקעין ובגין סילוק ידם.

מנגד, המבקשים טענו כי המקרקעין מוסדרים וכי הזכויות בהם, כפי שהן רשומות בפנקסי המקרקעין, משקפות את תוצאות ההליכים לפי פקודת הסדר הזכויות במקרקעין [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 ( להלן: פקודת ההסדר ) . עוד טענו המבקשים כי המשיבים כשלו בהצגת תשתית ראייתית המבססת את זכותם הקניינית במקרקעין ; כי תביעת המשיבים התיישנה ; וכי המשיבים כשלו בהרמת הנטל להוכחת פגם בהליכי ההסדר. באשר להיותם של המשיבים בני רשות בלתי הדירה במקרקעין, טענו המבקשים כי הם לא הוכיחו כי קיבלו רישיון שימוש במקרקעין. כמו כן, טענו כי ההכרה ברישיון מכללא תיעשה רק בנסיבות מיוחדות אשר אינן מתקיימות במקרה זה.

4.

במסגרת תביעתם ביקשו המשיבים מספר סעדים קנייניים – ביניהם בקשה לרשום על שמם את הבעלות במקרקעין, וכן בקשה להורות על תיקון המרשם על יסוד סעיפים 97-93 לפקודת הסדר. בנוסף לכך, ביקשו המשיבים סעד כספי – לחייב את המבקשים לשלם להם את מלוא ערך המקרקעין, לרבות השקעותיהם במקרקעין. בהחלטת בית משפט המחוזי מיום 8.12.2014 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הדיון יפוצל באופן שבתחילתו יידונו הסעדים הקנייניים ובשלב השני יידון הסעד הכספי.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בפסק דינו החלקי, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבים ככל שהיא מתייחסת לזכויותיהם הקנייניות במקרקעין. בהתאם לכך נדחתה תביעתם להורות על תיקון המרשם לפי פקודת ההסדר. כמו כן, נדחתה תביעת המשיבים להכרה בהם כבני רשות בלתי הדירה במקרקעין. לצד זאת, דן בית המשפט המחוזי בטענתם החלופית של המשיבים להכרה בהם כבני רשות במקרקעין וקבע כי מאחר שהמשיבים מחזיקים במקרקעין למעלה מ-40 שנה, ומאחר שלא ניתנה על ידם תמורה, מעמדם הוא של בני רשות מכוח השתק. בית המשפט המחוזי המשיך ודן בשאלה האם זכאים המשיבים, בהיותם בעלי רישיון, לפיצוי בשל ביטול הרישיון וסילוק ידם מהמקרקעין, והשיב על כך בחיוב. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי על פי ההחלטה מיום 8.12.2016, גובה הפיצוי ייקבע בנפרד לאחר הגשת טענות וראיות בנושא.

הבקשה שלפנינו נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

6.

המבקשים טוענים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המשיבים זכאים לפיצויים מתוקף היותם בני רשות במקרקעין, חורגת מן ההסכם הדיוני שהושג בין הצדדים לפיו שאלה זו תידון רק בשלב השני. לטענתם, לא ניתנה להם ההזדמנות להציג ראיותיהם וטענותיהם ביחס לשאלות השנויות במחלוקת - האם המשיבים הם בני רשות במקרקעין והאם האם זכאים לפיצויים. המבקשים מבהירים כי הסכמת הצדדים על פיצול הדיון כך שבחלקו השני יידון הסעד הכספי, כללה אף את עצם הזכאות לקבל סעד שכזה

(בין אם מתוקף היותם בני רשות, ובין אם מכל טעם אחר).

7.

המשיבים טענו בתגובתם כי "הסעד הכספי" משמעו גובה

הסעד הכספי בלבד ולא עצם זכאותם לקבל סעד זה. לפיכך, לא חרג בית המשפט המחוזי מההסכם הדיוני. לדבריהם, הטעם לפיצול הדיון ודחיית הסעד הכספי עד לאחר קביעת הסעדים הקנייניים נובע מחוסר התוחלת שבקיום דיון בסעד הכספי בטרם קביעה בדבר זכאותם של המשיבים לסעד זה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל באופן חלקי.

9.

על מנת להתחקות אחר כוונת הצדדים בהסכם הדיוני, יש לבחון את תוכן ההסכמה כפי שזו מופיעה במקור: בפרוטוקול הדיון מיום 8.12.2014, הדגישה ב"כ המבקשים את ההבחנה שבין הקביעה לגבי זכויות קנייניות והסעד ההצהרתי, לבין הדיון הנוגע לסעד כספי: "לעניין הסעד ההצהרתי זה משהו אחר , אבל... אני שבה וטוענת כמעט בכל דיון שצריך את כל הנושא של טענה חילופית לפיצוי הקרקע לא להעלות במסגרת הדיון כאן... אין להם זכויות בקרקע , זאת הטענה שלנו " ( עמ' 8 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור) . בהתאם לכך, נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי: "...הדיון יפוצל באופן שתחילה יתבררו העתירות לסעדים קנייניים, היינו אלה המבוקשים בסעיפים 123 רישא ו-124 של כתב התביעה, ואילו הסעד הכספי המתבקש בסיפא של סעיף 123 יידחה לשלב השני של הדיון, ככל שיהיה בו צורך" (החלטת השופט

א' קיסרי מיום 8.12.14) .

ברישא של סעיף 123 לכתב התביעה מבקשים המשיבים מבית המשפט לחייב את המבקשים לרשום את הבעלות בנכס על שמם, ובסעיף 124 מבוקש להורות על תיקון המרשם לפי פקודת ההסדר. לעומת זאת, בסיפא של סעיף 123 נכתב: "...ו/או לחייבם לשלם לתובעים את מלוא ערכו של הנכס/קרקע, לרבות השקעותיהם בנכס בערכים ריאליים נכון להיום". מכאן ברי כי כוונת הצדדים הייתה לכך שבשלב הראשון תידונה ותוכרענה טענות המשיבים לזכויות קנייניות במקרקעין, ורק בשלב השני, וככל שתידחנה טענותיהם בעניין זה, תידונה טענותיהם באשר לסעד הכספי, לרבות עצם הזכאות לסעד זה. לפיכך, לא היה מקום לדון בשאלת עצם זכאות המשיבים לסעד הכספי כבר בשלב הראשון, מבלי שניתנה לצדדים ההזדמנות לטעון בעניין ולהביא ראיותיהם.

10.

המבקשת טוענת כי גם הקביעה בדבר היותם של המשיבים בני רשות במקרקעין חורגת מן המתווה הדיוני עליו הוסכם. איני סבורה כך, שכן קביעה זו היא המשך ישיר לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לטיב הזכויות שיש למשיבים במקרקעין. לפיכך, חלק זה, הנוגע למעמדם של המשיבים כבני רשות במקרקעין, יעמוד בעינו.

11.

לנוכח האמור, אני מורה על ביטול החלק בפסק הדין החלקי הקובע את עצם זכאות המשיבים לפיצוי כספי. יובהר כי אין בכך כל הבעת עמדה באשר לזכאותם או לאי זכאותם של המשיבים לפיצויים. זכאותם זו תידון במסגרת השלב השני של הדיון בבית המשפט המחוזי. ככל שתיקבע הזכאות לפיצויים, ימשיך בית המשפט המחוזי וידון בגובה הפיצוי.

בנסיבות העניין, אין צו הוצאות.