רע"א 9758/11 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. סיוון (סימי) פרץ

1.

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת א' דודקביץ ) בדבר מינוי מומחה נוסף.

המשיבה 1 (להלן: התובעת ), ילידת 1998, נפגעה בתאונת דרכים. היא תבעה את נזקיה יחד עם אימה (שתיהן ביחד, להלן: התובעות ) בבית משפט השלום ברחובות. בית משפט השלום מינה את ד"ר וייץ ז"ל כמומחה בתחום הנוירולוגיה, וחוות דעתו ניתנה ביום 24.4.07. ד"ר וייץ ז"ל המליץ כי התובעת תעבור טיפול נפשי וציין כי הוא סבור "שיש מקום להערכה נוספת לאחר שתקבל את הטיפולים המומלצים, כלומר בעוד כשלוש שנים". ד"ר וייץ ז"ל אף נחקר על חוות דעתו, לבקשת בא-כוח התובעות, חקירה מקדמית בשלב הקדם משפט. לאחר חקירתו, הורה בית המשפט – לבקשת התובעת – על מינויה של מומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. זו קבעה לתובעת, בחוות דעתה מיום 5.8.10, נכות בשיעור 30%, תוך שהיא מציינת כי אחוזי נכות אלה חופפים לאחוזי הנכות שקבע הנוירולוג, ד"ר וייץ ז"ל.

2.

ביום 9.11.10 הגישה התובעת בקשה לבדיקה חוזרת על-ידי המומחה בתחום הנוירולוגי. בית משפט השלום (כבוד השופטת א' לושי-עבודי ) דחה את הבקשה, בין השאר מן הטעם שהתברר כי התובעת לא עברה את הטיפול הנפשי עליו המליץ ד"ר וייץ ז"ל, וכן בשל קיומה של חוות דעת עדכנית מטעם הפסיכיטארית. התובעת מצידה לא ביקשה לערער על החלטה זו.

3.

לאחר הדברים האלה, הועבר התיק לבקשת התובעות לבית המשפט המחוזי מרכז. למרבה הצער, נפטר המומחה ד"ר וייץ ז"ל. התובעת שבה ופנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להעמידה לבדיקה חוזרת. היא עמדה על כך שימונה מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי, תוך שאינה מסכימה שחקירת ד"ר וייץ ז"ל תהווה חלק מהראיות בתיק זה. המשיבים התנגדו לבקשה.

4.

בית המשפט המחוזי היה ער לכך שבקשה קודמת של התובעת לבדיקה חוזרת נדחתה על-ידי בית משפט השלום. עם זאת הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי משנפטר ד"ר וייץ ז"ל ומשהועבר התיק לדיון בפני מותב אחר, אשר לא שמע את חקירתו של ד"ר וייץ ז"ל, אין מנוס מלמנות מומחה נוסף, שהתובעת תישא בשכרו. בית המשפט הורה גם להעביר את חוות דעתו של ד"ר וייץ ז"ל ואת פרוטוקול חקירתו לעיון המומחה הנוסף שמונה.

5.

בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטה זו. המבקשים מלינים על כך שבקשת התובעת התקבלה, למרות שבקשה דומה שלה נדחתה על ידי מותב קודם, בלא שהוגשה עליה בקשת רשות ערעור. הם טוענים בהקשר זה לשימוש לרעה בהליכי משפט על ידי התובעות, וסבורים שאין בפטירתו של ד"ר וייץ ז"ל ובכך שבית המשפט המחוזי לא שמע את עדותו, כדי לחייב מינוי מומחה נוסף. התובעות (המשיבות) מצידן סבורות כי מדובר במקרה הבא בגדרה של תקנה 17(ג) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ), לפיו "נבצר מהמומחה לפעול בהתאם למינויו...". משלא ניתנה האפשרות לחקור את המומחה המנוח בחקירה נגדית, כך נטען, רשאי בית המשפט "למנות מומחה אחר תחתיו". התובעות מפנות גם לדברי בא-כוח המבקשות, שנאמרו במהלך חקירתו של ד"ר וייץ ז"ל בקדם-המשפט, מהם עולה כי גם אליבא דידו: "...המומחה קבע נכות זמנית למשך שלוש שנים, התובעת תצטרך להיבדק בעוד שלוש שנים. לא מדובר בחוות דעת סופית...".

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ותקנות המומחים אינם מגבילים את סמכותו של בית המשפט בכל הנוגע למינוי יותר מאשר מומחה אחד באותו תחום רפואי (ראו: אליעזר ריבלין

תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 698-694 (מהדורה רביעית, 2012)). "נזכור"

– כך קבע בית משפט זה – "שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית - המשפט, לפיכך בכל מקרה שעלול להיגרם עוול על - ידי אי - מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית - המשפט הסמכות למנוע עוול כזה..." (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נו (4) 673, 677 (2002)).

במקרה שלפנינו הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה נוסף. בית המשפט היה מודע לניסיונן הקודם של התובעות לבטל את מינויו של ד"ר וייץ; עם זאת, הגיע הוא למסקנה כי בנסיבות העניין, לאור פטירתו של ד"ר וייץ והעברת התיק למותב אחר, שלא שמע את חקירתו – אין מנוס ממינוי מומחה נוסף. לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו. ככלל, אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לניהול המשפט, והמסורות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. במקרה דנן, מדובר בהחלטה מאוזנת, המביאה בחשבון את כל הנסיבות הצריכות לעניין: פטירתו בטרם עת של ד"ר וייץ ז"ל; עמדתו המפורשת של המומחה המנוח כי יהיה מקום להערכה נוספת של התובעת, בחלוף כשלוש שנים ממתן חוות דעתו, לשם השלמת חוות דעתו; וכן עמידתן (הלגיטימית) של התובעות על זכותן לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו במועד שמיעת הראיות (להבדיל משלב קדם המשפט). בנסיבות אלה, משעתרו התובעות למינוי מומחה נוסף, מן הראוי היה כי בית המשפט המחוזי יעתר לבקשתן – כפי שאכן עשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות התובעות-המשיבות בסך 10,000 ש"ח.