רע"א 9768/04 עילית חברה לביטוח בע"מ נ. נינה גורודצקי

המשיבים הגישו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובמסגרת התביעה התעוררה מחלוקת בנוגע לשאלה מי נהג ברכב – המשיב הפורמאלי או המשיבה 1 (היא הנפגעת בתאונה, שלא היתה בעלת רישיון נהיגה באותה עת). המחלוקת נשוא ענייננו עניינה תמונות של הרכב, שצילמה המבקשת (הרכב הושמד בינתיים). המשיבים ביקשו לעיין בתמונות, ואילו המבקשת טענה לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך משפט (אם כי ציינה שאם תחליט לעשות בתמונות שימוש במשפט, אזי הן יימסרו לעיון משיבים).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב) עמד על האיזון הנדרש בין האינטרס בדבר גילוי האמת לבין אינטרס המבקשת בניהול הגנתה. נקבע, כי צילומים של הרכב הוצגו למשיבים, וכי הצילומים הנוספים, נשוא ענייננו, הוכנו לצורך הכנה לקראת המשפט, וככאלה, נהנים מחיסיון. עם זאת, עסקינן "בחומר גולמי", המציג מצב עובדתי-אובייקטיבי של הרכב, ועל כן, האינטרס של המשיבים בגילוי התשתית העובדתית האמיתית והמלאה גובר על עניינה של המבקשת באי הגילוי. על כן, הורה בית המשפט למבקשת להציג לעיון משיבים את התמונות.

או אז פנתה המבקשת ב"בקשה למתן הוראות", והודיעה כי היא גמרה אומר בדעתה שלא לעשות בתמונות הנוספות, שהוכנו לצורך המשפט, כל שימוש. בית המשפט התבקש להבהיר האם גם בנסיבות אלה מחויבת היא להציג את התמונות לעיון המשיבים. בית המשפט המחוזי קבע ש"אין מה להוסיף על ההחלטה שניתנה".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקשת שבה וטוענת כי למשיבים הועברו תמונות רבות שצולמו על-ידי שמאי רכוש, אולם על התמונות שצילמו יועציה במסגרת ההכנות למשפט, כחלק מהדוחות שהנפיקו אותם יועצים – חל, לשיטתה, חיסיון מוחלט לפי סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי התמונות שלא גולו הוכנו לצורך משפט, וככאלה, נהנים מחיסיון. חיסיון זה מטרתו "לאפשר לבעל דין להכין עצמו לקראת משפט, בלא חשש שהכנותיו ייחשפו לצד השני" (דברי הנשיא ברק ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט(4) 54). השופט זוסמן פסק כי:

כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פ"ד כט(1) 169).

בענייננו, אין מחלוקת כי למשיבים נמסרו תמונות של הרכב, שצילם שמאי, אולם התמונות שצולמו לקראת המשפט – דינם שונה. המשיבים טוענים כי הרכב הושמד על-ידי המבקשת, אולם זו האחרונה חולקת על כך ואין בפנינו קביעה עובדתית של בית המשפט כי אכן היתה זו המבקשת שהשמידה את הרכב; המבקשת, מצדה, טוענת כי הרכב עמד במשך מספר שנים במגרש ולא היתה כל מניעה שהמשיבים יצלמוהו.

המבקשת החליטה שלא להשתמש בתמונות נשוא הערעור - במשפט. המשיבים מאשרים בתגובתם לבקשת רשות הערעור, כי לאחר שהמערערת התחייבה לחשוף את התמונות שיוחלט לעשות בהן שימוש במשפט, הסכימה באת-כוח המשיבה 1, "... על מנת לפשט את העניין וכאקט של פשרה... לעיון ולהעתקה רק של התמונות שהמערערת תחליט כי בכוונתה לעשות בהם שימוש " [ההדגשה הוספה]. די בעובדה זו האחרונה כדי להצדיק את עמדתה של המבקשת.

התוצאה היא כי אין מקום לחייב את המבקשת למסור את התמונות, שצולמו כחלק מהכנת המשפט ושאין עוד כוונה לעשות בהן שימוש במשפט, לעיון המשיבים.

הערעור מתקבל. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 10,000 ש"ח.