רע"א 977/05 עו"ד אלכסנדר לבון נ. שלמה אנקאוה

1.בפני בקשה ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ש' דותן) מיום 27.12.04 לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הנשיא י' פרגו) לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבים סך בשקלים השווה ל-5,000 דולר בתוספת מע"מ, ממנו יקוזז סך של 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנפסק לטובת המבקשים במסגרת הליך אחר שהתנהל ביניהם.

2.המבקשים הינם עורכי דין המשמשים כנאמנים לכלל רוכשי הדירות בפרויקט "נאות שקד - ניהול ייזום והקמת פרויקטים בבניה (1993) בע"מ (להלן: החברה ). המשיב 1 רכש בזמנו דירה מהחברה ובהמשך נכרת הסכם בינו לבין המשיב 2 לפיו רכש זה האחרון את הזכויות בדירה מהמשיב 1.

המשיבים הגישו תביעה למתן צו עשה נגד המבקשים, שיחייב את המבקשים ליתן למשיבים כתב הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובתם ו/או לטובת הבנק הממשכן בקשר לדירה. בסופו של דבר הגישו הצדדים לבית משפט השלום הסכמה על הסדר דיוני לפיו התייתר הדיון בתובענה לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון (בע"א 7621/02 דורון וינברג ושות' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 26.6.03)), שנגע למחלוקת שבין הצדדים. כן סוכם, כי הצדדים יגישו את סיכום טענותיהם בכתב לעניין ההוצאות. כפי שצוין, בסופו של יום חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום הוצאות בסכום שווה ערך ל-5,000 דולר בצירוף מע"מ, בקיזוז סך של 5,000 ש"ח, נושא הפרשי הצמדה וריבית.

על חיובם זה הגישו המבקשים בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה תוך שבית המשפט המחוזי קובע כי היה על המבקשים להגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת ההוצאות, מה גם שנימוקי בית משפט השלום היו מקובלים עליו.

3.מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוענים המבקשים כי החלטת בית משפט השלום לעניין ההוצאות הינה "החלטה אחרת" עליה היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור, כפי שאכן עשו, ולא ערעור. לחלופין, הם טוענים, היה על בית משפט השלום לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהפוך את הבקשה לערעור. גם לגופם של דברים הם טוענים, היה על בית המשפט המחוזי להתערב בפסיקת ההוצאות היות שזו היתה השאלה היחידה שעמדה לדיון בפני בית משפט השלום ועל כן מדובר בערעור "רגיל" ולא בערעור על ההוצאות. לטענתם, נפלה שגגה מהותית בפסיקת ההוצאות על-ידי בית משפט השלום באופן שמצדיק התערבות ערכאת הערעור. את טענתם זו תומכים המבקשים בשורה ארוכה של טענות שהועלו גם בפני הערכאות הקודמות בדבר חוסר תום ליבם של המשיבים, בדבר הסתמכותו של בית משפט השלום על ראיות שכלשונם של המבקשים הן "בלתי סבירות" ועוד כהנה וכהנה טענות לעניין הראיות שהובאו. כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את קביעת בית משפט השלום כי תביעת המשיבים אינה תביעת סרק וכי בדין נפסקו בגינה הוצאות. לטענתם, שגו הערכאות הקודמות שהתעלמו מטענות שצריך היה ליתן עליהן את הדעת ולא ייחס משקל לדופי שניתן למצוא, לטעמם, בהתנהלות המשיבים. אלה הן הטענות בתמצית.

4.לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא עימנו, כי עניין שנבחן על-ידי שתי ערכאות – הערכאה הדיונית וערכאת הערעור - לא ייבחן על ידי ערכאת ערעור נוספת זו הפעם השלישית אלא באותם מקרים יוצאי דופן המעוררים שאלה משפטית שחשיבותה חורגת מגדרי הסכסוך בין הצדדים. הבקשה שבפני אינה מצביעה על כל שאלה כזו ובעיקרו של דבר היא מכוונת נגד שיקול דעתו של בית המשפט בהגיעו להכרעה על בסיס הראיות והעובדות שבפניו, ומשכך דינה להידחות.

אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענה כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשאלת ההוצאות. העובדה שכל שנותר לבית המשפט לדון בו לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני הוא נושא ההוצאות אינה משנה את אופן הבחינה השיפוטית ביחס להתערבות בקביעת הוצאות משפט ובוודאי שאין נושא זה מצדיק בחינה על ידי ערכאה שלישית. גם טענת המבקשים לפיה בפסיקת ההוצאות על ידי בית משפט השלום נפל פגם ממשי אינה מצדיקה בירור הנושא זו הפעם השלישית היות שטענה זו יסודה בטענות עובדתיות של המבקשים, טענות שנבחנו והוכרעו על ידי שתי הערכאות הקודמות. ברי כי אין הצדקה לבחינת הטענות פעם נוספת וזאת אף אם נפלה טעות אצל הערכאות הקודמות, מה שאיני קובעת שאירע במקרה דנן (ראו גם: המ' 648/78 אליקנד נ' פוזניאק (לא פורסם)).