רע"א 9781/07 יצחק כהן בן-צור נ. יחזקאל נחום

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' גנות), אשר קיבל את ערעור המשיבים על החלטת כב' הרשם ד' גלדשטיין, והורה לסלק על הסף תובענה שהגיש המבקש.

2.

העובדות העומדות ברקע הבקשה הן, בתמצית, כדלקמן. המבקש ומשיב 1 היו בעלים בחלקים שווים של חברה. בעקבות בקשת המבקש, ניתן כנגד החברה צו פירוק. במסגרת הליכי הפירוק עתר המבקש בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך) לקיום הליכים לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות [נוסח משולב] התשמ"ג (להלן: פקודת החברות ). בקשתו נדחתה בנימוק שעניין הבקשה הוא הסכסוך בין בעלי השליטה בלבד. לאחר מכן הגיש המבקש המרצת פתיחה בה עתר למתן צו הצהרתי על פיו חייב המשיב בחובות החברה מכוח סעיף 373 לפקודת החברות וכן עתר להרמת מסך עקב שימוש לא נאות באישיות המשפטית הנפרדת. כב' השופטת ע' ברון דחתה את בקשתו מן הטעם שהתביעה האמורה אינה הולמת המרצת פתיחה שכן היא מצריכה דיון בהיקף נרחב, וכן שהסעד המבוקש הוא למעשה כספי. על רקע החלטה זו, הגיש המבקש תובענה בה עתר לאותם הסעדים שנתבעו במסגרת המרצת הפתיחה. המשיבים הגישו בקשה למחיקת תובענה זו על הסף בטענה שמדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית, אולם בקשתם נדחתה על ידי כב' הרשם ד' גלדשטיין. על החלטה זו ערערו המשיבים בפני בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את עמדתם וקבע כי מטרת התובענה שהגיש המבקש הייתה לזכות בסעד כספי אישי.

מכאן הבקשה דנן.

3.

המבקש טוען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו פגמים, ובין היתר טוען כי הסעד ההצהרתי הוא הסעד ההולם וכי חיסול החברה אינו מונע תביעה במסגרת הליכי הפירוק. עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא צריך היה להורות לתקן את התביעה ולא למחקה, תוך שהוא מצביע על כך שהתביעה הנגדית עודה תלויה ועומדת.

4.

לטענת המשיבים, אין הבקשה נוגעת בסוגיות בעלות חשיבות עקרונית המצדיקות מתן רשות ערעור. המשיבים סומכים ידם על הכרעת בית המשפט המחוזי, וגורסים כי המבקש מנסה להתחמק מהגשת תביעה כספית על מנת להימנע מתשלום אגרה.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא שוכנעתי שנסיבות המקרה עונות על קריטריון זה. בית המשפט של הפירוק קבע כי אין מקום לניהול הליכים לפי סעיפים 373 ו-374 היות ובירורם ישרת אך ורק את הסכסוך שבין בעלי השליטה. ניסיונו של המבקש לתבוע מכוח סעיפים אלו על דרך בקשה למתן סעד הצהרתי נדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי לאור התרשמותו כי המבקש מנסה לקבל סעד הצהרתי לצורך הגשת תביעה כספית. המקרה אפוא אינו חורג מגבולות עניינם של הצדדים לסכסוך, ואינו מצדיק דיון בגלגול שלישי.

משנתבקשה תשובה, יחויב המבקש בתשלום שכר טרחה על סך 5,000 ₪.