רע"א 9826/02 כנאני עלי נ. בנק לאומי לישראל

1.המשיב הגיש ללשכת ההוצאה-לפועל בקשה למימוש שתי שטרי משכנתא הרשומות לזכותו, בגין הלוואה שנטל המבקש ממנו. בעקבות כך, הגיש המבקש תביעה כנגד המשיב, בבית משפט השלום, שיצהיר, בין היתר, על בטלות אחת משתי המשכנתאות. בד בבד, ביקש המבקש לעכב את מימוש שתי המשכנתאות על-ידי המשיב. בקשתו האחרונה נתקבלה בחלקה בבית משפט השלום. בית המשפט עיכב את ביצוע הליכי מימוש המשכנתאות, עד להכרעה בתביעה העיקרית, בתנאי שהמבקש יפקיד אצל המשיב סך של 250,000 שקלים. בית משפט השלום ציין, כי אין מחלוקת שהמבקש חייב כסף למשיב. המחלוקת היא, ציין בית המשפט, נסובה רק על גובה החוב. המשיב טוען כי חובו עומד על כ-400,000 שקלים, ואילו המבקש גורס כי חובו מסתכם בכ-230,000 שקלים. באשר לטענת המבקש כי הושגה הסכמה בינו לבין המשיב על סילוק החוב בתשלומים, קבע בית המשפט, כי אין להסכם זה נפקות משפטית הואיל ולא נחתם. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה, ומכאן הבקשה שבפני.

2.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אכן, המבקש מודה בכך שחובו למשיב מסתכם בכ-230,000 שקלים. כמו כן מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין אי-תקפותו של ההסכם, זאת במיוחד כאשר המבקש עצמו מציין בבקשתו (סעיף 8א.), כי המשיב נמנע מחתימה עליו בשל אי-הסכמתו באשר לגובה החוב שנכתב בהסכם.

עם זאת, בנסיבות העניין נראה לי, כי די בכך כי עיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתאות יותנה בהפקדת עירבון בסכום של 100,000 ש"ח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.