רע"א 9832/03 ניר שיתופי-אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עב נ. חיים ר

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את בקשת המבקשת לסלק על הסף תובענה שהגיש כנגדה המשיב, וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית. בשלב מאוחר יותר, דחה בית המשפט את בקשת המשיב לאישור התובענה כייצוגית. על ההחלטה הראשונה הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המבקשת, ועל השנייה – ערעור מטעם המשיב. בהחלטתי מיום 29.10.2003 הוריתי כי שני ההליכים יידונו יחד, לאחר מתן פסק-הדין בדנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל . בינתיים, ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי, והיא העומדת ביסוד הבקשה שבפני. בית המשפט החליט שלא להעביר, בשלב זה, את הדיון בתובענה האישית של המשיב לבית משפט השלום, ולהמתין לפסק-דינו של בית משפט זה בערעור שהגיש. זאת, "שכן אם יתקבל הערעור ותאושר התביעה הייצוגית, יביא המצב לקושי משפטי אמיתי, תביעתו של התובע הייצוגי תתברר בינתיים והתביעה בבית משפט זה [המחוזי], תעמוד ללא תובע ייצוגי".

המבקשת משיגה על החלטה זו. לטענתה, משנדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, היה על בית המשפט קמא למחוק את התובענה האישית או למצער להעבירה לבית המשפט המוסמך. לתובענה האישית, כך טוענת המבקשת, אין "חיים משל עצמה", ובאין אישור לבקשת הייצוג, התובענה האישית אינה קיימת כלל. המבקשת מלינה גם על כך שלא הוגשה בקשה מנומקת בכתב, מטעם המשיב, הנתמכת בתצהיר, לעיכוב ההליכים בתובענה האישית. לבסוף גורסת המבקשת, כי התנהלותו חסרת תום-הלב של המשיב, אשר ביקש לאורך כל הדרך לזרז את ההליכים מחמת גילו המופלג ועתה מבקש לעכבם, מהווה טעם נוסף שלא להמתין בטרם בירור התובענה האישית.

לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, במקרה זה. נדמה, כי אין זה ראוי לקבוע מסמרות בסוגיה זו, ומוטב להתייחס לכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. למותר לציין, כי אם נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, והתובענה האישית אינה מצויה בסמכותו של בית המשפט שדן בבקשה זו, אזי לא יתקיים דיון בעצם התובענה האישית. יחד עם זאת, אין לשלול את סמכותו של בית המשפט, שדחה את בקשת הייצוג, להתלות, במקרים מתאימים, את המשך ההליכים ביחס לתובענה האישית, וזאת על-מנת שלא ייווצר מצב בו זו תידון ותוכרע בטרם הוברר באופן סופי מה עלה בגורלה של בקשת הייצוג.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שבחר להמתין עד למתן פסק-הדין של בית משפט זה, בערעורו של המשיב. ראוי להדגיש, כי בבית המשפט המחוזי לא ביקשה המבקשת כלל למחוק את התובענה האישית, ועתרה רק להעברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה.

יצויין כי המבקשת הגישה בקשה ליתן לה רשות להשיב לתגובת המשיב. לבקשה זו אין מקום. הצדדים העלו את טענותיהם כולם על הכתב, וגם לגוף הדברים, הנימוקים המפורטים בבקשה זו האחרונה, והמלמדים על תוכן התגובה המבוקשת, אינם משנים מן המסקנות האמורות.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך-דינו בסכום כולל של 5,000 ש"ח.