פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
רע"א
9849/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
מרדכי דמיר
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט
המחוזי בחיפה מיום 16.9.03 בע"א 1160/03, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא י'
יעקבי-שווילי והשופטים מ' נאמן וי' כהן
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
בתאריך 23.1.2000 אישרו רשויות השיקום במשרד הביטחון למבקש – נכה צה"ל – מימון מלווה צמוד, לליוויו מדי יום מביתו בכרמיאל למרכז טיפול שיקומי בקריית מוצקין. למבקש הובהר, כי הקצאת המלווה הינה למטרה זו בלבד, ועל-כן היא מותנית בהגעתו למרכז השיקום. בתוך כך, המליצו הרשויות לסייע למבקש בשיפור תנאי מגוריו, שנמצאו בלתי הולמים.
בפועל, למעט בפרק זמן של עשרה ימים בסך הכל, לא התייצב המבקש במרכז השיקום. אף-על-פי-כן, תובע הוא מן הרשויות לשאת במימון הוצאות מלווה, רטרואקטיבית מיום האישור ועד לתאריך 24.2.03, שבו, בגין החמרה במצבו הרפואי, אושר למבקש ליווי ללא תנאי. תביעתו, בסך כ-95,000 ש"ח, נדחתה על-ידי ועדת הערר שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, ואף ערעורו על כך לבית-המשפט המחוזי בחיפה נדחה, מן הסיבה שלא עמד בתנַאי הזכאות, כאמור.
מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוען המבקש, שאינו מיוצג, כי אי הגעתו למרכז השיקום נבעה מן המרחק הרב שבין ביתו לבין המרכז, וכי האחריות לכך רובצת על רשויות השיקום, שלא עמדו בהתחייבותן לשיפור תנאי מגוריו, שאותה מפרש המבקש כהתחייבות להקצות לו מגורים קרובים למרכז השיקום.
לא אוכל לקבל את הבקשה. שכן, אין היא מעלה כל שאלה משפטית, שקיומה הינו תנאי לבחינה נוספת של העניין בבית-משפט זה. מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי ביסוס לטענת המבקש, כי קיים קשר בין יישום ההמלצה לשיפור מקום המגורים לבין תוקף תנַאי הזכאות למלווה צמוד. המלווה אושר למטרה מסוימת, ומשזו לא התקיימה, אין בסיס לחיוב המדינה במימון עלותו.
הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח בשבט תשס"ד (10.2.04).
ש
ו פ ט ת