רע"א 9867/09 דוד אהרון נ. שלומי (סלמן) עובדיה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בגדרה הורה על מינוי כונס נכסים זמני להפעלתו של מכון רישוי לרכב באור עקיבא (להלן - המכון ).

2.

בין הצדדים מתנהל סכסוך בנוגע לבעלות ולהפעלה של המכון. מבלי להידרש לפרטי הסכסוך בכללותו, יצוין כי המשיב 1 הינו הבעלים הרשום של המכון והיה בעל ההרשאה להפעלתו מטעם משרד התחבורה. המשיב 1 התקשר בהסכמים שונים לקבלת הלוואה למימון הקמתו של המכון עם המבקשים. במסגרת ההסכמים ניתן למבקשים שעבוד על המכון. בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לפירעון ההלוואה. על רקע זה, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פנייה להליך גישור. בהליך הגישור הוסכם, כי המשיב 1 יוכל לקנות מהמבקשים את זכויותיהם בתנאי שיפרע את ההלוואה וייקח על עצמו את התחייבויות המבקשים בקשר עם ניהול המכון. נוכח האמור, פנה המשיב 1 אל המשיבים 3-2 על מנת שיפדו את מלוא זכויותיהם של המבקשים במכון. ביום 30.6.09 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי על הסכמה עקרונית לפיה המשיב 2 יפדה את זכויות המבקשים במכון. בהודעה צוין, כי הצדדים יחתמו על הסכם עד ליום 12.7.09 וכי אם לא יעשו כן יוכל בית המשפט ליתן סעדים זמניים שיבטיחו את פעילותו התקינה של המכון לפי שיקול דעתו.

3.

לטענת המבקשים, לא הגיעו הצדדים להסכמה סופית ביחס לרכישת זכויותיהם במכון. עם זאת, ביום 6.7.09 נכרת הסכם בין המשיב 1 למשיבים 3-2 במסגרתו התחייב המשיב 1 להעביר למשיבים 3-2 את הזכויות במכון. ביום 10.8.09 הודיע משרד התחבורה, לאחר שהמשיבים יידעו אותו בדבר ההסכם ביניהם, על הפעלת המכון על-ידי המשיבה 3. על רקע זה, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים במסגרת התביעה האזרחית. ביום 11.8.09 הורה בית המשפט המחוזי על סגירת המכון עד לדיון שיערך בתובענה. יצוין, כי המבקשים הגישו גם עתירה מינהלית נגד ההחלטה ליתן למשיבה 3 הרשאה להפעלת המכון. ביום 9.9.09 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעה שכנגד ובמסגרתה בקשה למינוי כונס נכסים זמני להפעלת המכון. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ומינה את בא כוח המשיב 1 ובא כוח המשיבים 3-2 ככונסי נכסים זמניים. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין הבקשה להידחות. ראשית, בנקודת הזמן הנוכחית, ההרשאה מטעם משרד התחבורה להפעלת המכון נמצאת בידי המשיבים 3-2. כלומר, המבקשים עצמם ממילא אינם יכולים להפעיל את המכון. במצב דברים זה, המשמעות של ביטול הסעד הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי הינה הותרת המכון סגור. המבקשים לא הצביעו על טעם ראוי להעדפת המצב בו המכון אינו פועל כלל, על המצב בו המכון מופעל על-ידי כונס זמני עד שיתבררו טענות הצדדים. כפי שעולה מדו"חות הכונסים שהוגשו עד כה, המכון פועל כעת בצורה תקינה ואף מאוזנת. הפעלתו משרתת גם את האינטרסים של המבקשים, שהינם נושים של המכון. מעבר לכך, כפי שצוין, המבקשים אף הביעו הסכמה דיונית לכך שבית המשפט ייתן סעדים זמניים שיאפשרו את הפעלתו התקינה של המכון. בנוסף, מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי במסגרת הדיון הוצע לבא-כוחם של המבקשים לשמש ככונס זמני, אך הוא סירב להצעה. מיד לאחר שבית משפט קמא החליט למנות את שני באי כוחם של המשיבים 3-1 ככונסי נכסים זמניים ביקש בא כוחם של המבקשים להתמנות ככונס נכסים נוסף. בית המשפט דחה את הבקשה. לאור מצב הדברים המתואר, לא יכולים המבקשים לטעון כעת, כי לא היה מקום למנות כונסי נכסים כלל ואף אין הם יכולים להלין עתה על כך שפרקליטם לא נתמנה אף הוא ככונס נכסים.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ש"ח לטובת המשיב 1 ובאותו סכום לטובת המשיבים 3-2.