רע"א 988/16 רע"א 988/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו

מיום 26.1.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) בת"א 26683-01-13, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים כי המומחה שמונה ליתן חוות דעת בנוגע לתוחלת חייו של המבקש 1 (להלן: המבקש ) יחווה דעתו גם בשאלת "צרכי השיקום" הנדרשים לו.

רקע

1.המבקש, יליד 1974, נפגע ביום 1.3.2012 בתאונת דרכים שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' אבינעם רכס, תיאר בחוות דעתו את מצבו של המבקש וציין כי המבקש "רתוק לכסא גלגלים או למיטה. נמצא במצב של הכרה מינימלית, איננו ממלא פקודות פשוטות ... יש שיתוק ספסטי קשה ביותר של 4 גפיים ... נושם ספונטנית. מואכל דרך הפה ודרך PEG . אינו שולט על הסוגרים ... ". המבקש מאושפז במוסד הסיעודי "מול כרמל".

2.לאחר קבלת חוות הדעת האמורה, הגישו הצדדים לבית משפט קמא תחשיבי נזק, והמשיבה ביקשה למנות מומחה בתחום השיקום על מנת שיחווה דעתו בנוגע לתוחלת חייו של המבקש במצבו. בית המשפט נעתר לבקשה, ובהתאם להסכמת הצדדים מונה ד"ר צור עצמון על-מנת שיחווה דעתו לעניין תוחלת החיים. בשלב זה ביקשו המבקשים להרחיב את המינוי לשאלת "צרכי השיקום והסיעוד הנדרשים לתובע [המבקש, צ.ז.]". בבקשה נטען כי למבקש צרכים משתנים (כיסא גלגלים מיוחד, מיטה סיעודית, וטיפולים בעלי אופי שיקומי). נטען, כי על אף שמדובר בתאונת עבודה, המחלוקת הקיימת באשר להיקף כיסוי הוצאות הריפוי והאביזרים הרפואיים הנדרשים מצדיקה מינוי מומחה שיקומי בשאלה זו, לרבות התייחסות לצרכים החורגים מאלו הניתנים למבקש במוסד בו הוא מאושפז.

3.המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש הוכר כנפגע עבודה וזכאי לקבל את מכלול צרכיו הרפואיים והסיעודיים מהמוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי המבקש ממילא אינו בר שיקום, וצרכיו יסופקו לו במוסד בו הוא מאושפז.

החלטת בית משפט קמא

4.בית משפט קמא קבע כי אין מקום בשלב זה למינוי מומחה שיקומי, שאינו ממונה כעניין שבשגרה, כדי שיחווה דעתו בשאלת צרכי השיקום והסיעוד של המבקש, וזאת מכמה טעמים: ראשית , מצבו של המבקש, כפי שתואר בחוות הדעת של פרופ' רכס, הוא מצב וגטטיבי, ולא ברור בשלב זה אם המבקש הוא בר שיקום. משכך, בשלב ראשון היה על בא-כוח המבקש לברר סוגיה מקדמית זו באמצעות המומחה שמונה, אך בפועל שאלות בעניין אפשרות שיקומו של המבקש לא הופנו לפרופ' רכס.

שנית , בעת חקירת המומחה (ככל הנראה – פרופ' רכס) הוא יוכל להתייחס לאפשרות השיקום, ככל שאפשרות כזו קיימת. שלישית , כל צרכיו הטיפוליים, השיקומיים והסיעודיים של המבקש יסופקו לו במוסד בו הוא שוהה, ולא ברורה הטענה לגבי צורך בכיסא גלגלים או מיטה, אשר מסופקים לו במוסד. רביעית , נקבע כי המבקש הוכר כנפגע עבודה, וזכאי למימון הוצאותיו בהיבט הרפואי, הפרה-רפואי ובהיבט הסיעודי על-ידי המוסד לביטוח לאומי. ככל שיוכחו טענות לגבי צרכים חורגים ולאופן מימושם, ישמעו אלה במסגרת הליך הוכחות.

משכך, נקבע כי ד"ר עצמון יבדוק את המבקש ויחווה דעתו אך בקשר לתוחלת חייו של המבקש עקב התאונה.

כלפי החלטה זו מופנית הבקשה דנא.

הבקשה

5.בבקשה נטען כי בית המשפט ממילא נעתר לבקשת המשיבה למנות מומחה בתחום השיקום, ועל-כן, העובדה שמומחה כאמור לא ממונה כעניין שבשגרה אינה צריכה להיות בעלת משקל בענייננו. כמו כן, נטען כי סוגיית צרכיו השיקומיים והסיעודיים של המבקש שלובה וקשורה לסוגיית תוחלת חייו של המבקש עקב התאונה, שהרי סקירת צרכיו הסיעודיים והשיקומיים תסייע בידי המומחה השיקומי לקבוע ולהעריך תהא תוחלת חייו.

עוד טענו המבקשים כי התייחסות המומחה שכבר מונה לעניין צרכי השיקום והסיעוד של המבקש תצמצם את יריעת המחלוקת ולא תפגע במשיבה או תכביד עליה. לעומת זאת, נטען, הותרת סוגיית צרכי השיקום של המבקש להמשך ההליך תגרום להתמשכות והארכת ההתדיינות ותגרור אחריה הוצאות נוספות. עוד נטען כי מכיוון שהמדובר במבקש חסוי, הרי שבטרם תאושר כל הצעת פשרה, בית המשפט לענייני משפחה יצטרך לשקול את כל הנתונים בתיק ולהחליט האם הצעת הפשרה ראויה. נטען כי בהעדר נתונים מהותיים ביחס לעתידו השיקומי תתקשה כל ערכאה לקבל החלטה ביחס לכל פשרה, טובה ככל שתהיה, וגם משכך יש להקדים את בירור סוגיית צרכי השיקום.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת אף מבלי לבקש תשובה ומבלי שיש בכך דחייה של טענות המבקשים לגופה של השאלה האם נכון היה כבר עתה להורות את המומחה השיקומי, שמונה לעניין תוחלת החיים, לחוות דעה גם באשר לצרכיו השיקומיים של המבקש.

נראה כי על-אף שבית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים לבירור צרכי השיקום של המבקש בשלב דיוני זה, ההחלטה אינה סוגרת את הדלת בפני המבקשים לבקש בירור סוגיה זו בהמשך הדרך, ככל שיהיו מעוניינים בכך. בית משפט קמא הבהיר כי תתאפשר הוכחת הטענות לגבי צרכיו של המבקש החורגים מזכאותו להחזרים מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת הליך ההוכחות, וכי הנוירולוג שמונה הוא בר-סמכא להתייחס לעצם האפשרות לשיקום, אם אכן קיימת, בחקירתו. אכן, בירור הצורך בחוות דעת שיקומית עם המומחה שמונה לקביעת הנכות, טרם קבלת ההחלטה על מינוי המומחה השיקומי, היא פרקטיקה מקובלת. משכך, נראה כי למבקשים עוד תהיה הזדמנות להעלות טענותיהם ולברר את אפשרות השיקום של המבקש, וככל שיש כזו - גם את צרכיו השיקומיים. בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

7.באשר לטענת המבקשים כי דחיית בירור הסוגיה תאריך את ההליך ותכביד על הצדדים, הרי שבענייננו, כשהמבקש מאושפז במוסד סיעודי, הוכר כנפגע עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ואפשרות שיקומו טרם התבררה, נראה כי בירור הסוגיה בשלב זה עלולה להיות מוקדמת, ואף להתברר בסופו של יום כמיותרת. משכך, נראה כי גם אם נבחרה מה שנחזית להיות "הדרך הארוכה", הרי שהיא עשויה להתברר בסופו של דבר כ"דרך הקצרה" והנכונה לניהול הדיון. מכל מקום, המדובר בהחלטה מנומקת, דיונית במהותה, שלא מונעת מהמבקשים להעלות טענותיהם בסוגיה זו בהמשך ההליך. מבחינות אלה איני סבור שיש מקום למתן רשות ערעור, וככל שגם בהמשך יתברר שנותרה בפי המבקשים טענה בנושא השיקומי, לרבות הצורך בחוות דעת מומחה, ברי שיוכלו להעלותה במסגרת הערעור על פסק הדין. לעת הזו, כשמדובר בהחלטת ביניים שלא נעלה את השער בפני המבקשים, אין להביא את הסוגיה להכרעת ערכאת הערעור, וזאת מבלי שבהחלטתי שלא ליתן רשות ערעור יהיה משום הבעת דעה לגופם של דברים.

נוכח האמור לעיל הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.