רע"א 99/06Lake Marion Golf Estates,Ltd נ. צבי פרוור ואח'

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 4.12.05 בתיק ע"א 1144/05, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט ד"ר אזר ע"ה) מיום 19.7.04 בתיק בש"א 18457/02.

ב.המשיבים העיקריים בבקשה (51 במספר) תושבי ישראל, רכשו מהמבקשת 1, יזמית נדל"ן בארה"ב (להלן החברה), נכסים להשכרה במדינת פלורידה. המבקשים 3-2 שולטים בפועל בחברה, והיו שותפים בשיווק הנכסים. על פרסום ושיווק הפרויקט בישראל היתה אמונה המשיבה הפורמאלית 6, חברת אנגלו סכסון. המשיבים תבעו את המבקשים, וחברות נוספות, בטענה כי חלק ניכר מהמצגים שהוצגו בפניהם במהלך הרכישה התבררו כמצגי שווא. ביום 4.9.02 התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב, במעמד צד אחד, להמציא את כתב התביעה למבקשים בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ביום 9.10.02 הגישו המבקשים בקשה לביטול היתר ההמצאה (בש"א 18457/02). בבקשה נטען כי יש לבטל את ההיתר הן בשל אי עמידה בתנאיהן של תקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו - 1976, והן בשל תניית שיפוט בלעדי הקובעת סמכות בלעדית לבתי המשפט במחוז Polk

במדינת פלורידה. כן נטען – כפי שניתן היה לצפות בכגון דא – כי לא התקיימו תנאי תקנה 500, וכי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

ג.ביום 19.7.04 – יומו האחרון – דחה רשם בית המשפט המחוזי השופט ד"ר ע' אזר ע"ה, את הבקשה. נקבע כי אין באי העמידה בדרישות אמנת האג בכדי לפסול את ההמצאה, אם בפועל הגיעו כתבי בית הדין לידי הנתבע (כך בהסתמך על רע"א 8402/03 Raytheon Company

נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (לא פורסם) - השופטת דורנר). כן נקבע, כי מתקיימת יותר מעילה אחת לפי תקנה 500 (הן סעיף קטן 10 - "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון"; והן סעיף קטן 4(א) - "החוזה נעשה בתחום המדינה"), ונשללה טענת הפורום הלא נאות. ביחס לתניית השיפוט נקבע כי אכן מדובר בתניית שיפוט בלעדית , אך המדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה להיבטל לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982. קביעה זו הסתמכה על העובדה שהחוזים, שנוסחם אחיד, נוסחו על ידי המבקשים, מבלי שלמשיבים ניתנה אפשרות להכניס בהם שינויים (למעט זעירים). למסקנה זו הגיע בית המשפט לאחר הגשת תצהירים וחקירות נגדיות מטעם הצדדים. הקביעה כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד אושרה כנמסר בחוות דעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה במהלך ההתדיינות, אך לא צורפה לבקשה זו, ולא צורפו גם עמדות המשיבים בהליכים השונים. בית המשפט התייחס לכך שעמדת המבקשות תביא לפיצול הדיון, בין היתר בשל העובדה שהמשיבה הפורמלית 6, שאינה צד לחוזה ותניית השיפוט אינה חלה עליה, הודיעה כי בכוונתה לשלוח למבקשים הודעת צד ג', ובשל העובדה שלכאורה התנייה אינה חלה על המבקשים 3-2 שאינם צד להסכם. כן התייחס בית המשפט לכך שהמשיבה הפורמלית 6 שימשה כמורשה של המבקשים ופעלה מטעמם בישראל, ולעובדה שרובם המכריע של בעלי הדין, וממילא גם העדים, נמצאים בישראל מזה, ומזה – כי המבקשים נוהגים לבקר בישראל ואין בניהול המשפט בה הכבדה כלכלית בלתי סבירה.

ד.ערעור שהגישו המבקשים נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט אימץ את קביעות הרשם כמעט בשלמות. נקבע כי אכן מתקיימים תנאי תקנה 500 (בית המשפט התייחס גם להתקיימות סעיף קטן 4(ב) - "החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה", וסעיף קטן 7 - "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה"), וכן כי ההתבססות על רע"א 8402/03 הנזכרת בדין נעשתה. גם ביחס לטענת הפורום הלא נאות אימץ בית המשפט את קביעות הרשם. ביחס לתניית השיפוט הייחודי הצטרף בית המשפט לקביעה כי מדובר בתניה מקפחת שדינה להיבטל, אך הוסיף כי ניתן לפרש את התנייה כתניית שיפוט מקביל (עמ' 10 לפסק הדין), וכן כי לבית המשפט שיקול דעת האם להימנע מאכיפת תניית שיפוט.

ה.כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, בה טוענים המבקשים נגד כל אחת ואחת מקביעות בתי המשפט הקודמים: הן בסוגיית ההמצאה, והן בסוגיות תניית השיפוט, התקיימות תנאי תקנה 500 והפורום הלא נאות. כן נטען כי טעה בית המשפט בכך שבחן את החוזה באמצעות דיני ישראל, שעה שקיימת תניית ברירת דין לפיה הדין החל הוא דין מדינת פלורידה. נטען כי טעה בית המשפט בכך שדן בתניית השיפוט במסגרת הדיון בהתקיימותם של תנאי תקנה 500, ובקביעתו כי קיימת הצדקה שלא לפעול לפי תניית השיפוט. עוד נטען כי אין מדובר בחוזה אחיד, או בתניה מקפחת; ולבסוף נטען נגד קביעות בית המשפט בדבר השלכות קשות של פיצול הדיון.

ו.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ביסודו של דבר אין הנושא מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מתחומם של הצדדים. כפי שציינו בתי המשפט הקודמים, השאלה המרכזית היא היחס לתניית השיפוט. דומה כי אין מקום אמיתי לפקפק בהתקיימותם של תנאי תקנה 500, או בסוגיית ההמצאה והפורום הלא נאות (ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co . , פ"ד נב(1) 109, 114 – השופט, כתארו אז – אור): הקונים, המתווכים, והמורשים כולם ישראלים, ובכל מקרה תניית השיפוט אינה חלה, למצער , על היחסים שבין המשיבה הפורמלית 6 והמבקשים. באשר לשיקולים הנוגעים לתקנה 500 ולפורום לא נאות ראו לאחרונה רע"א 11822/05 PHILIP MORRIS

נ' אל רואי (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם. ביחס לתניית השיפוט קבע הרשם המנוח כי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד.

(2) קביעה אחרונה זו מכילה בקרבה הנחות עובדתיות שנקבעו על סמך ראיות ועדויות (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.9.03; נספח ז' לבקשה), באופן שאין דרכה של ערכאת ערעור, ובמקרה זה - ערכאת ערעור שניה, להתערב בהן. אכן, המבקשים צירפו לבקשתם שלושה העתקים של נספחים לחוזים ( Amendment ) בהם התנו חלק מהמשיבים על תניות מסוימות בהסכם – ומשמע אין המדובר, כנטען, בחוזה אחיד. אציין כי המבקשים עצמם התייחסו לכך שאין לייחס משקל לתצהירו של מר בוגוסלבסקי (אחד הקונים) שטענתו "בדבר דמיון בין ההסכמים התבססה על 3 עסקאות בלבד" (סעיף 75 לבקשה) מתוך 55 חוזים (ביחס למספר החוזים ומשמעותו ראו ג' שלו, דיני חוזים

(מהדורה שניה, תשנ"ה) 625); התצהיר עצמו לא צורף. עוד אציין כי המבקשים אינם מציינים בכמה חוזים נערכו נספחים כאמור. טענות אלה, היורדות לשורשו של המבוקש בדבר ביטולה של תניית השיפוט, הועלו בבתי המשפט הקודמים ונדחו, ואין מקום להידרש אליהן שוב.

ז.צודקים המבקשים בטענתם כי תניות שיפוט יש לכבד, וככלל על בית המשפט לכבד את הסכמת הצדדים, ולא ליתן למי מהם להתנער ממנה לפי נוחותו; יש בכך ככלל חיוב משפטי וגם חובה מוסרית של אדם הגון, והדבר ראוי להטעמה (ראו ר"ע 517/85 חתמי לויד'ס לונדון נ' קסירר דיאמונדס , פ"ד לט(4), 167, המשנה לנשיא בן-פורת). אודה כי טענה זו הטרידתני. כשלעצמי גם סבורני, כמותי כרשם המנוח, כי המדובר בתניית שיפוט ייחודי, על פי לשונה ומיקומה החוזי. ואולם, במקרה שלפנינו לא עשה בית המשפט שימוש בסמכותו שלא לאכוף תניית שיפוט, אלא פסק שהתניה בטלה, וכשלעצמי סבורני לאחר העיון כי הדבר מוצדק בכלל הנסיבות. בנסיבות אלה אין צורך לדון בסמכות האמורה, אף שיתכן שהיה מקום להפעלתה בהתאם לנדרש, בין היתר בשל העובדה שהמבקשת 1 תהיה צד לדיון בישראל אל מול הודעת צד ג' שתגיש המשיבה הפורמלית 6, וכן כיוון שלכאורה לא חלה התניה על המבקשים 3-2, ונמצא כי בכל מקרה תתברר התביעה לגופה בישראל.

ח.כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.