רע"א 9913/02 מרגניס בסר נ. רוט משה

1.המבקשים והמשיבה, שנפטרה בינתיים ובמקומה בא בן משפחה (להלן: המשיב), הם בעלי נכסים סמוכים. הסכסוך ביניהם הנמשך זה שנים, סב סביב שביל מעבר לשימוש המבקשים החוצה את חלקת המשיב.

2.משביקש המשיב להקים גדר בין החלקות באה התנגדות המבקשים שנדונה עד כה הן בפני הועדה המקומית והועדה המחוזית לתכנון ובניה, הן בפני בית משפט השלום ובהמשך בפני בית המשפט המחוזי.

3.הועדה המחוזית אישרה את בניית הגדר ובכך הפכה את החלטת הועדה המקומית. בית משפט השלום אישר אף הוא את הקמת הגדר על ידי כך שדחה את תביעת המבקשים. בית המשפט המחוזי חזר ואישר את בניית הגדר בדחותו את ערעור המבקשים, על פסק-דינו של בית משפט השלום.

העניין נדון איפוא לפני ולפנים מספר פעמים.

בפי המבקשים טענות רבות שאף אחת מהן וכולן יחד אינן מעלות שאלה הראויה להידון בערכאה נוספת. הסכסוך הוא פרטני וכך גם הקביעות ביחס לשביל ולגדר. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.

למעלה מן הדרוש יוער, כי בדיקת החומר שלפני מלמדת כי לא יצאה שגגה מלפני שתי הערכאות הקודמות. על פי החומר שלפניהן, היו הן רשאיות לקבוע כפי שקבעו, כי לא הוכחה זכותם של המבקשים, לא מכוח הסכם, לא מכוח פסק דין ולא מכוח זיקת הנאה כקבוע בדין.

הבקשה נדחית.

לסיום אעיר, כי טוב "שכן קרוב מקרוב רחוק" וטוב יעשו הצדדים, אם גם בשלב זה יפתחו דף חדש ביחסי השכנות ויגיעו לפתרון נאות ביניהם, ששניהם יוכלו לחיות עימו. כדי לקדם התקרבות בין הצדדים, אין אני מוצאת לתת צו להוצאות.