רע"א 9942/17 חיר אללה גבר בני גאבר נ. מאגד מחמוד אבו נאסר

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 64341-11-16, כבוד השופט מ' דרורי ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה לפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בחלקת מקרקעין מס' 14 מגוש מס' 11, שבאדמות הכפר עקרבה שבבקעת הירדן (להלן: המקרקעין ).

במוקד הפרשה חלקת מקרקעין לא מוסדרים, הנמצאת בשטחי יהודה ושומרון. בין משיב 1 ומשיב 2 (להלן: המשיבים ) הושגה הסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין ( ה"פ

(י-ם) 10528-02-11, מיום 22.5.2012) לפיה מחצית מהזכויות במקרקעין יירשמו על שם משיב 1, והמחצית השנייה תירשם על שם משיב 2. הובהר בפסק הדין כי אין בהסכמת המשיבים באותו הליך בכדי לגרוע מנהלי קצין מטה רישום מקרקעין (להלן: הקמ"ט ), ויתר הדינים החלים ביהודה ושומרון, לרבות הכללים בדבר רישום ראשון של מקרקעין.

לאחר שנודע למבקשים על התגבשותה של עסקה למכירת המקרקעין בין המשיבים לצד שלישי, חברת ארג'ואן , שלא צורפה כצד להליך זה (להלן: הרוכשת ) – הגישו המבקשים תביעה לבית משפט קמא, במסגרתה ביקשו צו מניעה זמני האוסר על מכירת המקרקעין טרם הסדרתם או רישומם בהליך של רישום ראשון. לטענתם, אביו של משיב 1 היה רשום בספרי המיסים ( המאליה ) רק כנציג של משפחת המבקשים, ולא כבעל הזכויות במקרקעין.

2.

בית משפט קמא דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני, תוך שהורה כי המשיבים יודיעו למבקשים על כל הליך שינקטו בפני הוועדה לרישום ראשון. הובהר כי פסק הדין הקודם בו ניתן תוקף להסכמת המשיבים אינו משפיע על זכויותיהם של המבקשים וצדדים נוספים, אשר לא היו צד לאותן הסכמות. דחיית הבקשה על ידי בית משפט קמא התבססה על בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים, וסיכויי התביעה.

לאחר בחינת הנושא, הגיע בית משפט קמא במסגרת הבקשה לסעד זמני למסקנה כי שאלת הבעלות במקרקעין לא הוכרעה עדיין על ידי ועדת הרישום הראשון. בנוגע למאזן הנוחות – הנזק למשיבים הוא באי-השלמת עסקת המכר ומניעת פירעון הסכומים שהרוכשת התחייבה להעביר למשיבים, בעוד שהנזק למבקשים הוא בצורך להתמודד גם מול הרוכשת בהליך שיתקיים בעתיד מול ועדת הרישום הראשון. נקבע כי נתונים אלו מטים בבירור את מאזן הנוחות לטובתם של המשיבים. לכך הצטרפו התחייבויותיהם של משיב 4 ושל בא כוח הרוכשת שלא לקדם פעילות בייחס לעסקה. ההחלטה לדחיית הבקשה נתמכה אף בשיהוי רב בהגשת תביעתם של המבקשים.

במסגרת החלטתו של בית משפט קמא צוין גם כי כבר ניתן צו מניעה בנוגע למקרקעין שבמחלוקת על ידי בית משפט השלום בשכם בבקשה מס' 668/2016, כאשר צו זה נרשם אצל הקמ"ט ומופנה כלפי משיב 1, אם כי עלו טענות בדבר מהימנותו של המסמך המלמד על החלטה זו.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. המבקשים העלו שלל טענות המופנות כנגד החלטת בית משפט קמא, לפיהן שגה בבחינתו את מאזן הנוחות ואת מצב הזכויות במקרקעין. משקל רב ניתן בבקשתם לטענה לפיה המשיבים אינם בעלי הזכויות במקרקעין, וכי אי-מתן צו מניעה כמבוקש יהפוך את הדיון בתובענה לתיאורטי.

3.

כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית מוענק שיקול דעת רחב במתן צו זמני. רוחב שיקול דעת זה עומד ביחס הפוך לשיקול הדעת המצומצם שניתן לערכאת הערעור. עוד מוכר כי שני השיקולים העיקריים בבקשה לסעד זמני הם ראיות לכאורה התומכות בעילת התביעה, ומאזן הנוחות. בענייננו נכון להתרכז במאזן הנוחות. נראה כי מאחר שהמקרקעין אינם מוסדרים, יש נפקות פחותה לשאלה האם מול המבקשים יעמדו המשיבים, או צד ג' אשר ירכוש מהמשיבים את המקרקעין. כך או כך, במסגרת הרישום הראשון תידרש הוועדה לרישום ראשון לערוך בירור בנוגע לזכויות הבעלות במקרקעין (ראו: סעיף 6 צו בדבר תיקון חוק רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו (יהודה והשומרון) (מס' 1621), התשס"ט-2008). על כן לא עולה כי עשוי להיגרם למבקשים נזק ממשי כתוצאה מדחיית הבקשה לצו המניעה.

במצב בו עסקינן לפיו המקרקעין אינם מוסדרים, ועל כן הזכויות

עתידות להתברר בכל מקרה בפני הוועדה לרישום ראשון – יש להוסיף את השיהוי הרב בהגשת התביעה, וכן את העובדה כי ניתן צו מניעה ביחס למשיב 1 על ידי ערכאה שיפוטית ברשות הפלסטינית. שני הנתונים האחרונים מהווים רק חיזוק לתוצאה לפיה אין מקום להענקת צו מניעה כמבוקש, ואינם מהווים את הבסיס המרכזי לתוצאה זו. יש להוסיף כי הרוכשת לא צורפה כצד לבקשה זו, כאשר עולה כי היא עתידה להיפגע ממתן צו מניעה כמבוקש בבקשה.

בקשה זו עוסקת בעסקה למכירת זכויות חוזיות בקרקע, אשר ייתכן ויצמיחו גם זכויות קנייניות. לאור קיומה של מחלוקת בנוגע לזכויות הקנייניות בקרקע יהיה צורך בבירור בפני ועדת הרישום הראשונה. ככל שתמצא הוועדה כי אכן הזכויות בקרקע שייכות למבקשים, ולא למשיבים – לא ייפגעו המבקשים מכך שלא ניתן צו מניעה כמבוקש, שהרי הקרקע לא צפויה להיעלם חלילה. מנגד, ככל שיימצא כי הזכויות בקרקע שייכות למשיבים, האחרונים ייפגעו באופן משמעותי ממתן צו מניעה שכן עסקת המכר תיבלם תוך גרימת נזק כספי כבד. על כן, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, ודין הבקשה היה להידחות כפי שקבע בית משפט קמא. על רקע זה סיכויי ההליך כשלעצמם אינם מצדיקים במקרה זה את מתן צו המניעה המבוקש.

4.

לאור האמור הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.