רע"א 995/00 מרדכי כהן נ. בנק טפחות

המבקשים (להלן: המוכרים) הינם בעלי נכס, שמכרו אותו למשיבים 3 ו4- (להלן: הקונים). בהסכמת המוכרים, נרשם משכון על הנכס לשם קבלת הלוואה בה יוכלו הקונים לממן את הרכישה. ההלוואה הועברה ישירות על ידי משיב 1 (להלן: הבנק) למוכרים. לימים, בוטל הסכם המכר ותחת אשר יחזירו המוכרים את כספי ההלוואה לבנק, החזירו הם - לטענתם - את הכספים לקונים. ההלוואה לא הוחזרה לבנק והוא ביקש לממש את המשכון, שהיה רשום על הזכויות בנכס, בהוצאה לפועל. מבוקשו לא ניתן לו בבית המשפט המחוזי, שקבע, כי מקבלי ההלוואה - החייבים, הם הקונים ואילו הזכויות בנכס אינן של הקונים, אלא של המוכרים.

בבית משפט זה בערעור, נתהפכו היוצרות במובן זה, שלאחר השמעת הערות בבית המשפט, הסכימו המוכרים והבנק שזכויות המבקשים בנכס תהיינה כפופות למשכון וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין. משבא הבנק לממש את המשכון בהוצאה לפועל, התנגדו לכך המבקשים וראש ההוצאה לפועל החליט לאפשר את מימושו. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שאישר את החלטת ראש ההוצאה לפועל, בקובעו כי לאור פסק-דינו בהסכמה של בית משפט זה בערעור, ניתן המשכון למימוש על ידי הבנק.

על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

אמנם, לא התברר מן החומר, כיצד החזירו המוכרים את ההלוואה שנתקבלה על ידם ישירות מן הבנק עבור הקונים, כדי לממן את רכישת הקונים, לקונים ולא לבנק. עם זאת, ברור כי משהסכימו המוכרים בערעורו של הבנק בבית משפט זה, כי ינתן פסק-דין לפיו יישאר המשכון על זכויות המוכרים בנכס, ברור שאין להם פתחון פה לטעון היום שהמשכון אינו ניתן למימוש.

אשר על כן, די בתסבוכת אליה נקלע הבנק מאז תחילת הדרך ועד היום ואין מקום לתת רשות ערעור, הן משום שלא עומדת על הפרק שאלה בעלת חשיבות כללית או עקרונית הראויה לדיון בפני ערכאה נוספת, והן משום שלערעור, אילו ניתנה רשות, אין סיכוי של ממש להתקבל.