רע"א 9954/08 אריאל גבאי קידוחים בע"מ נ. פלס קונסטרוקציות ומבנים מתועשים ב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 12.10.2008 בתיק ע"א 2739/07, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה, חברת פלס קונסטרוקציות ומבנים מתועשים בע"מ (להלן: חברת פלס ) על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב, בטענת פרעתי שהגישה חברת פלס, מיום 8.5.2007 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-44600-02-07 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

המבקשת, חברת אריאל גבאי קידוחים בע"מ (להלן: חברת גבאי ), התקשרה בשנת 2000 בחוזה עם חברת פלס לביצוע עבודות מסוימות בפרויקט בניה באשקלון.

ביום 21.1.2001 הגישה חברת גבאי תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 384,055 ש"ח נגד חברת פלס בגין סכומים שלטענתה הגיעו לה בהתאם להסכם.

ביום 26.3.2001 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין המוסכם ), לפיו התחייבה חברת פלס לשלם לחברת גבאי סכום של 310,000 ש"ח, ממנו 260,000 ש"ח בתוך 14 יום, ו-50,000 ש"ח בתוך 7 ימים לאחר שיתקבלו תוצאות בדיקת " AS MADE " ויתרת תוצאות הבדיקות הסוניות אשר יאושרו על ידי מהנדס ויועץ הקרקע של הפרויקט (להלן: בדיקות העבודה ). עוד סוכם כי חברת גבאי תהה אחראית לבצע כל תיקון שיידרש בעבודותיה לשם קבלת האישורים ככל שיידרשו על ידי יועץ הקרקע ו/או הקונסטרקטור של הפרוייקט וכי היה וחברת פלס לא תעמוד בתנאי ההסכם תעמוד לפרעון מיידי יתרת הסכומים שבסך, 344,476 ש"ח.

אין מחלוקת כי הסכום של 260,000 ש"ח שולם במועדו והסכסוך הינו באשר לסכום הנוסף של 50,000 ש"ח.

ביום 23.5.2002 הגישה חברת גבאי את פסק הדין המוסכם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על הסך של 334,476 ש"ח, בניכוי הסכום של 260,000 ש"ח ששולם כאמור על ידי חברת פלס. בתגובה הגישה חברת פלס התנגדות בטענת "פרעתי".

יצוין, כי במקביל להליך בלשכת ההוצאה לפועל פנתה חברת פלס בשנת 2004 בהמרצת פתיחה לבית משפט השלום בתל אביב לפסק דין הצהרתי לפיו חברת גבאי לא עמדה בתנאי פסק הדין המוסכם ומשכך אינה זכאית לתשלום, אך המרצת הפתיחה נמחקה על ידי בית המשפט

בנימוק כי הענין מצוי בסמכותו העניינית של ראש ההוצאה לפועל (ה"פ 200799/04). בשנת 2005 הגישה חברת פלס לבית משפט השלום באשקלון, תביעה כספית נגד חברת גבאי בסך של 109,195 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה לאור סירוב המשיבה לבצע תיקונים מסוימים. ככל הנראה תביעה זו עדיין מתבררת.

ביום 8.5.2007 ניתנה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בטענת ה"פרעתי" שהגישה חברת פלס, בגדרה נדחתה כאמור ההחלטה (כבוד הרשם י' גזית ). נקבע כי מעדות מנהל חברת פלס בפני ראש ההוצאה לפועל עלה כי בדיקות העבודה, בהן הותנתה יתרת התשלום האמורה, אכן בוצעו זה מכבר ומשכך קמה החובה על חברת פלס לשלם את היתרה לחברת גבאי תוך 7 ימים. משלא נעשה כן, נקבע כי בדין דרשה חברת גבאי את מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין המוסכם, היינו, הסכום של 334,476 ש"ח בניכוי הסכומים ששולמו. עוד נקבע בהחלטה כי טענות שונות שהעלתה חברת פלס בסיכומיה לענין מי היה האחראי על ביצוע בדיקות העבודה היו בגדר הרחבת חזית אסורה מאחר ולא נטענו בטענת ה"פרעתי" שהוגשה. לבסוף, נדחו גם טענותיה של חברת פלס לענין נזקים שנגרמו לה עקב ליקויים בעבודה משנקבע כי תיקון הליקויים לא היווה תנאי בפסק הדין לחובת חברת פלס להשלים את התשלום וכי ככל שמ דובר

בטענת קיזוז אין היא בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל.

חברת פלס ערערה על החלטת ראש ההוצאה לפועל בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 2739/07).

ביום 12.10.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נתקבל חלקית ערעורה של המבקשת במובן זה שנקבע כי יראו את תיק ההוצאה לפועל כאילו נפתח על סכום של 50,000 ש"ח בלבד (הוא הסכום הנוסף שהיה על חברת פלס להעביר בהתאם לפסק הדין המוסכם לאחר בדיקות העבודה) (כבוד השופטת י' שטופמן ). בית המשפט קבע כי שגה ראש ההוצאה לפועל כשקבע כי טענות חברת פלס בשאלה על מי הייתה מוטלת החובה לבצע את בדיקות העבודה היו בגדר הרחבת חזית אסורה משענין זה עלה בתצהיר שהוגש לתמיכה בטענת ה"פרעתי" ואף עלה בחקירת מנהל חברת פלס ביוזמת בא כוחה של חברת גבאי. עוד נקבע כי שגה ראש ההוצאה לפועל כשקבע כי התקיים התנאי המחייב את התשלום על ידי חברת פלס ולפיכך הכריע כנגדה, בעוד שבפועל, אף שבמועד חקירת מנהל חברת פלס אכן בוצעו זה מכבר בדיקות העבודה, במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, אין מחלוקת כי לא כך היה. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט

המחוזי למסקנה כי בנסיבות הענין, לאור שינוי הנסיבות שנבע מהעובדה כי במהלך הדיונים הארוכים בלשכת ההוצאה לפועל בוצעו בדיקות העבודה על ידי חברת פלס, התוצאה הצודקת הינה כי תתקבל טענתה של פלס באופן חלקי כך שיראו את תיק ההוצאה לפועל כאילו נפתח על הסך של 50,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני שהוגשה על ידי חברת גבאי. עיקר טענתם של באי כוח חברת גבאי הינה כי מרגע שקבע בית המשפט המחוזי כי בפועל התקיים התנאי המחייב תשלום, היינו בוצעו בדיקות העבודה, ומשאין מחלוקת כי הסך של 50,000 ש"ח לא שולם בתוך 7 ימים מביצוע הבדיקות, היה עליו לדחות את הערעור ולהותיר את החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה. עוד נטען כי בדין קבע ראש ההוצאה לפועל כי טענותיה של חברת פלס בענין מי האחראי לביצוע בדיקות העבודה היו בגדר הרחבת חזית אסורה ומכאן שהאחריות מוטלת הייתה על חברת פלס. בענין הקביעה כי במועד פתיחת התיק לא קוימו עדיין בדיקות העבודה נטען כי מ דובר

במחדל של חברת פלס וחברת גבאי המתינה למעלה משנה בין מועד פסק הדין המוסכם לבין פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בנסיבות אלו נטען אין לאפשר לחברת פלס להיבנות ממחדלה. לבסוף, נטען גם כי בית המשפט

המחוזי קיבל את טענות חברת פלס באשר לתיקונים ולבדיקות שערכה ללא שטענות אלו הוכחו על ידה כלל וכלל.

מנגד סמכה חברת פלס ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענה כי קביעותיו של בית המשפט , היינו, כי במועד פתיחת התיק טרם בוצעו בדיקות העבודה, וכי טענות חברת פלס בענין חובת מי היה לערוך את בדיקות העבודה לא היו בגדר הרחבת חזית אסורה, בוססו היטב בפסק הדין ואין מקום להתערב בהן. עוד נטען כי טענות חברת פלס באשר לתיקונים שערכה גובו בתצהיר שהוגש מטעמה ובמסמכים נוספים. לפיכך נטען כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט

המחוזי, וכי וודאי שאין כל הצדקה ליתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית על הסוגיה.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, מדובר במחלוקת הסבה רובה ככולה על פרשנות פסק דין המוסכם ועל הנסיבות העובדתיות של ביצועו ומשכך, אין בבקשה כל טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). די בסיבה זו בלבד, כדי לדחות את הבקשה.

יתרה מכך, אף לגופה דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כי בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל טרם התבצעו בדיקות העבודה שהיוו תנאי להעברת יתרת התשלום מחברת פלס לחברת גבאי. לא נראה כי קביעה זו אף מצויה במחלוקת בפני. משכך, על פני הדברים ומבלי לפתח סוגיה זו לעומקה, נראה כי במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל אכן לא היה פסק הדין המוסכם בשל לביצוע, וודאי שלא בטענה כי התקיים התנאי של ביצוע הבדיקות אך לא הועברה ייתרת התשלום. יחד עם זאת, בנסיבות הענין ולאור כך שבשל התמשכות ההליכים נשתנה המצב העובדתי ותנאי פסק הדין המוסכם הושלמו זה מכבר, מצא בית המשפט המחוזי מקום ליתן פסק דין המתחשב בכלל הנתונים הללו. בנסיבות אלו, ככל שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואין אני קובע כי כך הוא, נראה כי טעות זו הינה לטובת המבקשת ולא לרעתה. משכך אין הצדקה להיעתר לבקשת רשות הערעור.

אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 5,000 ש"ח.