רע"ב 10146/06 עדי אברגיל נ. שירות בתי הסוהר

המבקש – אשר הורשע בעבירות רכוש וסמים – נושא במאסר בן 54 חודשים. משריצה המבקש כשני שליש מתקופת מאסרו, הובא עניינו בפני ועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שחרור מאסר על תנאי, התשס"א-2001, וזו הורתה על שחרורו בתנאי שישהה בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר.

כנגד החלטה זו עתרה המשיבה לבית-המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה שהמבקש שוחרר בעבר ארבע פעמים בשחרור מוקדם, אך חזר לחטוא בפלילים. בית-המשפט (סגן הנשיא נ' ממן והשופטים א' הלמן וב' ארבל) קיבל את העתירה, והורה על המשך מאסרו של המבקש, מן הטעם שלא חל שינוי של ממש בנסיבות ובנכונות המבקש להשתקם, הן במסגרת ההוסטל והן מחוצה לו, והחשש שמא ישוב לחטוא בפלילים עודנו שריר וקיים. זאת, חרף התנהגותו הטובה בין כותלי הכלא. עוד נקבע, כי תהליך שיקומו של המבקש אינו מותנה בכך שישוחרר מהכלא, ולפיכך הוחלט כי הוא ישוחרר רק לאחר שישא במלוא העונש.

כעת עותר המבקש, שאינו מיוצג, כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי התנהגותו המופתית במהלך תקופת ריצוי העונש עד כה, מעידה על העדר מסוכנות, ועל כן יש לשחררו, כפי שקבעה ועדת השחרורים.

לבקשה זו אין בידי להיעתר. טענות המבקש אינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בפני בית משפט זה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגוף העניין, אינני סבור כי בהחלטה שלא לשחרר את המבקש נפל פגם. זאת, במיוחד נוכח עברו הפלילי המכביד, והעובדה כי בפעמים קודמות הפר את האמון שניתן בו כאשר לאחר ששוחרר מבית הכלא חזר לחיי פשע.

הבקשה נדחית.