רע"ב 10274/09 מדינת ישראל נ. ערפאת סאלח

1.

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו לפיו התקבלה עתירת המשיב לביטול סיווגו כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב).

המשיב הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חטיפה לשם חבלה חמורה ואיומים. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל-גבאי ) בת"פ 3119/07, גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים וחצי. שירות בתי הסוהר הגדיר את המשיב כאסיר אלמ"ב. כך את גם שותפיו לעבירה. משמעות הסיווג היא, בין השאר, כי חופשה לא תאושר, אלא אם תינתן לכך המלצה של ועדת אלמ"ב. ועדה זו החליטה שלא להמליץ על שחרורו של המשיב לחופשות בשלב זה לנוכח רמת המסוכנות שנשקפת ממנו. על החלטה זו הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עע"א 3043/0). בית המשפט בחן את נסיבות ביצוע העבירה וקבע כי אין להגדיר את המשיב כאסיר אלמ"ב. צוין בהחלטה כי המשיב "ושני בני דודו חברו יחד לתקוף את המתלונן בחשד שהוא מנהל רומן עם אשתו של אחד מבני הדודים. אילו התקיימה התקיפה כנגד המתלונן ביחס לקשרים רומנטיים שהיו מיוחסים לאשת העותר, היה מקום לראות בכך משום אלימות על רקע משפחתי, גם אם המותקף איננו בן משפחה אולם הוא קשור לבן המשפחה. בענייננו מדובר בחבירה של שלושה שלמרות שהם בני משפחה, החבירה נעשתה כדי לתקוף אדם זר שניהל יחסים רומנטיים עם אשתו של אחד מהם שאיננו העותר". בית משפט המחוזי הוסיף "שניתן להרחיב את ההגדרה של אלמ"ב הרחבה ניכרת, אולם יש לשים לכך גבולות". בהתאם, נפסק כי לא היה מקום להזמין חוות דעת מטעם ועדת אלמ"ב בעניינו של המשיב. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור מטעם המדינה.

לטענת המבקשת, נפלה טעות מהותית בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר עלולה להשליך על עניינם של אסירים אחרים. נטען כי ההחלטה מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון אשר קבעה באופן עקבי כי יש לפרש את המונח "בני משפחה" לצורך הגדרת אלמ"ב פרשנות תכליתית. בנוסף נטען כי התיאור העובדתי של בית משפט קמא בדבר אופייה של העבירה איננו מתיישב עם גזר דינו של המשיב. שכן, בגזר הדין נקבע כי הרקע לתקיפה היה משפחתי. התוקפים ראו במערכת היחסים ששררה בין המתלונן לאשת העותר פגיעה בכבוד המשפחה כולה. צוין כי קיים טעם נוסף למתן רשות ערעור. שאלת סיווגם של שותפי המשיב נידונה זה מכבר בשני הליכים נפרדים על ידי בית המשפט המחוזי והוחלט שלא להתערב בהחלטה להגדירם כאסירי אלמ"ב. על פי קו זה, ראוי להעניק רשות ערעור כדי למנוע מצב בו בית משפט "מדבר בשני קולות". עוד נטען כי ביטול הגדרתו של המשיב כאסיר אלמ"ב, פירושה שעשויה להתקבל החלטה בעניין יציאתו לחופשות מבלי שתעמוד בפני הגורם המחליט התמונה העובדתית המלאה על ידי גורם מקצועי. קבלת תמונה כזו חיונית כדי לקבל החלטה מושכלת. עוד נטען, כי ישנו רכיב של סיכון לציבור, שדי בו כשלעצמו, להוות עילה למתן רשות ערעור, בהיותו עניין בעל חשיבות ציבורית. מנגד, סבור המשיב כי החלטתו של בית משפט קמא נכונה, ראויה וסבירה ואין כל מקום להעניק רשות ערעור.

2.

כדי להכריע בבקשה, נכון יהא להציג תחילה את התשתית הנורמטיבית בכל הנוגע ליציאת אסיר לחופשות, כפי שטענה המבקשת בבקשתה. סעיף 36 (א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א – 1972 מסמיך את השר לביטחון פנים להעניק חופשה לאסיר בתנאים שייראו לו. תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח – 1978 קובעת כי בפועל מנהל בית הסוהר רשאי על פי כללים שקבע הנציב להעניק חופשות לאסיר. השילוב בין שיקול דעת רחב זה יחד עם הכלל שחופשה איננה זכות מותנית עומד ביסוד עמדת המדינה שהיא רשאית לדרוש חוות דעת מוועדת אלמ"ב ביחס לאסיר אף אם הורשע בעבירה שאינה מסווגת כאלימות במשפחה על פי הגדרתה בחוק. המבקשת הצביעה על סעיף 7.3. להוראות תע"ס של משרד הרווחה שקובע את אוכלוסיית האסירים שבעניינם דנה ועדת אלמ"ב. הרשימה כוללת את הקבוצה הבאה :

"....אסירים בעלי פרופיל אלימות – אסירים שמרצים מאסר בגין עבירות אלימות כלפי בן משפחה שאינו נכלל בהגדרת בן משפחה לעיל, וקיים קשר משפתי אחר...ענינו של אסיר בעל פרופיל אלימות שסווג ע"י שב"ס, יובא לדיון בפני הועדה המחוזית בהתאם לשיקול דעתה של הוועדה".

3.

הסוגיה המשפטית כפי שהציגה אותה המבקשת בפני בית משפט זה אכן עקרונית. דא עקא, אין בכך סגי. על בית המשפט

הדן בבקשה למתן רשות ערעור לתת את דעתו לאופן שבו הוצגה הסוגיה המשפטית בבית משפט קמא. בראייה זו הבקשה אינה עונה על אמות המידה למתן רשות ערעור.

בית משפט המחוזי לא שלל את גישתה הכללית של המבקשת לפיה ניתן להפעיל את ועדת אלמ"ב כדי להכריע אם להעניק חופשה גם לגבי אסיר שלא עבר עבירה של אלימות במשפחה, כהגדרתה בחוק. עם זאת, בית משפט המחוזי ציין כי יש לתחום גבול ע"י שימוש בכלי האמור. עמדה זו על פניה היא סבירה. על פי פרוטוקול הדיון שהוגש בפניי, המדינה לא הבהירה את מדיניותה בנדון ונמנעה מלהסביר על פי

אילו כללים היא פועלת. אמנם, אין זכות קנויה לאסיר לקבל חופשה ולרשות שיקול דעת רחב. אולם החלטתה בדבר מתן חופשה לאסיר חשופה לביקורת של בית המשפט המחוזי הן באשר לתוצאה והן באשר לדרך ההכרעה. כאמור, המבקשת לא הציגה בפני בית משפט קמא את אמות המידה המנחות אותה בנדון. מהעבר האחר, הסוגיה המשפטית חשובה ברמה הכללית וקיים שוני בין המשיב שותפיו לעבירה ברמה הפרטנית.

4.

לנוכח האמור הגעתי למסקנה שלא זה יהא נכון להעניק רשות ערעור ולדון בעניין לגופו. הסיבה לכך היא שהסוגיה לא נידונה כנדרש בפני הערכאה קמא בשל החסר בטיעוני המדינה. ברי, כי בקשה למתן רשות ערעור לא נועדה כדי להעניק הזדמנות נוספת לבעל דין להציג את טענותיו ואף לא נועדה שערכאת הערעור תידון לראשונה בסוגיות עקרוניות. זהו תפקידו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, וכפי שצוין ראוי שהעניין יתברר. בל נשכח, כי אף לציבור ישנו אינטרס שאסיר לא יזכה לחופשה אם הוא אינו ראוי לכך.

סוף דבר. החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כערעור באופן חלקי כדלקמן.

הדיון יוחזר לבית משפט המחוזי כדי לדון מחדש בדבר סיווגו של המשיב כאלמ"ב. שני הצדדים יהיו רשאים לטעון את טענותיהם. לנוכח כל האמור מתבקש בית המשפט המחוזי לתת עדיפות לקביעת העניין לדיון. לאחר שמיעת הצדדים ייתן בית המשפט

המחוזי החלטה חדשה, על פי שיקול דעתו. כמובן, הוא רשאי להגיע למסקנה שונה וכן לאותה מסקנה שהגיע בגלגול הקודם. כך או כך, אין באמור להביע עמדה לכאן או לכאן לגופו של עניין.