פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
10365/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
אחמד מערבי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע מיום 10/12/2009 בתיק עע"א 6040/09 שניתנה על ידי השופט ב'
אליהו
החלטה
1.
מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לבנו בן ה-7 לבקרו בבית הסוהר.
העותר מסווג כאסיר בטחוני שנשפט ל-18 מאסרי עולם על עבירות של רצח ופעולות איבה וכן עבירות ביטחון אחרות. העותר טרם פגש את בנו. בית משפט המחוזי ציין במסגרת החלטתו כי: "המדובר בילד בן 7 והלב נוטה לכיוון אישור ביקור מסוג זה", אך דחה את העתירה לאחר שעיין בחומר החסוי. הודגש דבר "הסיכון הטמון גם בביקור כזה".
2.
הצדדים הוזמנו לדיון. בא כוח העותר טען כי המקרה מדגים את גישת שב"ס כלפי האסירים הביטחוניים "הקשים". להשקפתו, אין לקבל תוצאה זו במדינה דמוקרטית. עוד הטעים כי שב"ס אינו מפעיל שיקול דעת כנדרש ולמעשה מתייחס לעניין כאילו הוא טריוויאלי. על פי קו זה, קשה לחשוב איזה נזק בטחוני עלול להיגרם במפגש כאמור ובמיוחד כאשר העותר מוכן לקבל כל תנאי הגבלה שיוטלו עליו לצורך קיומו של הביקור. מנגד, באת כוח המדינה הסכימה כי אין כל טענה כלפי הקטין, הדגישה שהעניין נשקל, וכי לא מדובר בהחלטה שניתנה ללא מודעות להשלכותיה.
3.
על מנת להבין טוב יותר את עמדת המדינה, וכדי לברר אם ניתן יהיה לאזן בין השיקולים המתנגשים, התקיים דיון בנוכחות בא כוח המדינה בלבד. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר, הגעתי לכלל מסקנה כי עמדת המדינה אינה שרירותית, אינה תיאורטית, אינה עונשית ואף ניתן לומר על סמך ניסיון העבר כי היא אינה ספקולטיבית. זאת, גם כלפי ההצעה כי המפגש יתקיים תחת פיקוח והגבלות. רוצה לומר, כי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, נכון לתקופה זו, מטות את הכף נגד העתירה.
משלא מצאתי כל פגם בשיקול הדעת של הרשות, אינני מוצא לנכון להעניק רשות ערעור. הבקשה נדחית.
ניתנה היום י"א באייר התש"ע (25.4.10).
ש ו פ ט