רע"ב 10454/04 מתתיהו שבו נ. ועדת השחוררים בבית הסוהר מעשיהו

1.בתאריך ו' בשבט תשס"ד (29.1.2004) הורשעו המבקשים בבית-המשפט המחוזי בירושלים בנשיאת נשק ללא רשות – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובקבלת נכסים שהושגו בפשע – עבירה לפי סעיף 411 לחוק. זאת, לאחר שהודו כי ביום 17.8.2003 הובילו שמונה לבנות חבלה שנגנבו מצה"ל, ביודעם כי הללו גנובות, לכיוון ירושלים קודם שנעצרו בידי כוחות הביטחון. בית-המשפט המחוזי גזר למבקשים 15 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. ערעור המדינה לבית-משפט זה על קולת העונש התקבל, ותקופת המאסר לריצוי בפועל הועמדה על 24 חודשים. בפסק-דינם הדגישו השופטים ביניש, ריבלין וג'ובראן את חומרת מעשיהם של המבקשים, ואת הצורך להחמיר בענישה בעבירות בנשק, אך הדגישו – בהתאם להלכה הנוהגת עמנו שנים הרבה – כי אינם ממצים את הדין עם המבקשים.

2.המבקשים סיימו לשאת בשני שלישים מתקופת מאסרם בתאריך 12.10.2004 (לאחר ניכוי מינהלי), אך ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר דחתה את בקשתם לשחרור מוקדם. הוועדה אימצה את חוות דעתו של שירות ביטחון כללי, ולפיה משתייכים המבקשים להתארגנות טרור קיצונית, בשירותה אף העבירו את אמצעי הלחימה שנתפסו, ויש חשש כי עם שחרורם ישובו לפעול בשורותיה של התארגנות זו, ויסכנו בכך את שלום הציבור. עוד קבעה הוועדה, כי לאור חומרת העבירות בהן הורשעו השניים, יפגע שחרורם המוקדם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

3.ערעורם של המבקשים על החלטת הוועדה נדחה בידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן-הנשיא י' גרוס והשופטים א' קובו ומ' רובינשטיין) אשר קבע, כי החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה. מכאן הבקשות שבפני, שהדיון בהן אוחד, ובגדרן עותרים המבקשים לקבלתה של רשות לערער.

4.לאחר שעיינתי בבקשות ובתשובת המדינה להן, באתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות. הבקשות אינן מעלות, חרף ניסיונם של המבקשים להראות אחרת, כל שאלה משפטית החורגת מעניינם שלהם, ואין הן מגלות עילה לבחינה שלישית בפני בית-משפט זה (ראו רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

הבקשות נדחות.