רע"ב 10483/06 שלום איסקוב נ. מדינת ישראל

1.בבקשת רשות ערעור זו, עותר המבקש להתערבות של ערכאת הערעור במועד הדיון של עתירת אסיר שהוא הגיש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

2.המבקש, שהינו אסיר, מוחזק בתנאי הפרדה מאז חודש אוקטובר 2006. ביום 7.11.06 הוא הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד ההחלטה להחזיקו בהפרדה. הדיון בעתירה נקבע ליום 6.3.07. בקשה להקדמת הדיון נדחתה. בהחלטה מיום 7.12.06 ציין בית המשפט כי "בשל עומס אין אפשרות להקדמת הדיון".

3.אין ספק, כי רצוי מאד שדיון בעתירה הנוגעת להחזקתו של אסיר בתנאי הפרדה ייערך תוך זמן קצר, בוודאי פחות מארבעה חודשים. דיון לאחר תקופה של מספר חודשים מאז הגשת העתירה אפשר שיהפוך לתיאורטי, שהרי ייתכן שבינתיים נסתיימה תקופת ההפרדה. ברם, ערכאת הערעור אינה יכולה, ואינה צריכה לנהל את יומה של הערכאה הדיונית. אין לי יסוד לפקפק באמור בהחלטה, שדחתה את הבקשה להקדמת הדיון, כי עומס התיקים אינו מאפשר הקדמת הדיון.

4.הוראה של ערכאת הערעור לפיה יש להקדים את הדיון בתיק מסוים עלולה לגרום השלכות בלתי צפויות על תיקים אחרים התלויים בפני הערכאה הדיונית. ייתכן שתיק או תיקים אחרים יידחו למועדים מאוחרים יותר בשל הקדמה של תיק מסוים. לערכאת הערעור אין דרך לדעת האם תיקים אחרים התלויים בפני הערכאה הדיונית ראויים לקבל עדיפות על פני התיק המסוים בו מדובר. כך למשל ניתן לשאול, מה צריך להיות היחס בין עתירה דוגמת זו בה עסקינן לבין הליך פלילי בו עותרת התביעה למעצר עד תום ההליכים, מבחינת סדר העדיפות של קביעת התיקים. האם יש ליתן עדיפות לעתירה על פני בקשה למעצר עד תום ההליכים? מערכת המשפט, ככל מערכת ארגונית, אינה מסוגלת לטפל באופן מיידי ובו זמני בכל תיק, בכל בקשה או בכל הליך עם הגשתם. אין מנוס מניהול המבוסס על סדרי עדיפות. לעתים אותם סדרים נקבעים באופן מודע ושיטתי ולפעמים מכוח מסורת, אינרציה או כורח כלשהו. אין להבין מדבריי כי לעולם לא תתערב ערכאת הערעור במועדי השמיעה. אפשר שיהיו מקרים חריגים וקיצוניים במיוחד בהם לא יהיה מנוס מהתערבות. המקרה דנא אינו בגדר אלה.

5.במקרה הנוכחי אף אין זה ברור כלל מן הבקשה האם המבקש נמצא עדיין בהפרדה. למעשה, די בכך על מנת להביא לדחייתה של הבקשה.

6.הבקשה נדחית. העתק מההחלטה יישלח לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב.