רע"ב 10559/03 יחזקאל זפט נ. שרות בתי הסוהר

מאז שנת 2001 נושא המבקש בעונש מאסר בן למעלה מ-9 שנים, אשר נגזר לו בעקבות הרשעתו בביצוען של עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים. במהלך משפטו, ובעודו משוחרר בערבות, נמלט המערער מהארץ באמצעות זהות שאולה, ורק לאחר זמן נעצר והוסגר לישראל מדרום-אפריקה.

המבקש סווג על ידי המשיב כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב), ועל כך הוא מלין. לטענתו, סיווג זה מונע ממנו מלהשתלב במסגרות שיקומיות, הוא עתיד למנוע ממנו חופשות ואף את האפשרות שיזכה להפחתה מעונשו. לפיכך, עתר המבקש לשנות את סיווגו, ומשבקשתו נדחתה, הוא ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

עובר לקבלת החלטתה בחנה השופטת המלומדת של בית משפט קמא חומר מודיעיני שהוגש לה, ולאחר שמצאה כי הוא "מהימן ומוצלב", הגיעה למסקנה כי יש בסיס לטענה לפיה מתקיים במבקש סיכון ברמה גבוהה לבריחה. המבקש, אשר לא השלים עם דחיית ערעורו ועם השקפתו של בית משפט קמא בסוגיית הסיכון הנשקף ממנו, מבקש רשות להביא את עניינו לבחינה בפני ערכאה נוספת, אך חוששני כי לא הוכח קיומה של עילה להתיר זאת. השאלה שמעלה המערער אינה מגלה סוגיה משפטית בעלת אופי כללי המצדיקה את קיומו של ערעור נוסף, ולמעשה מדובר בהשגות על שאלות שבעובדה אשר הוכרעו כדין על ידי מי שהסמכות לעשות זאת נמסרה לידיהם. לא זו אף זו, גם בחינת טענותיו של המערער לגופן, אינן מגלות שבהחלטת המשיב נפל פגם, לפחות לא בעיתוי הנוכחי, ולפיכך דינה של הבקשה להידחות על הסף, וכך אני עושה.