פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1058/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חיים דקל
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 2911/03, 1099/04, מיום 28.1.04, שניתנה על-ידי
כבוד השופט א' טל
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד הרן רייכמן
החלטה
המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירת אסיר (עע"א 1023/04), לפיה ביקש להקל בתנאי חופשותיו ולסווגו בקטגורית חופשות ג' במקום בקטגורית חופשות ב' 2.
ביום 14.1.04 דחה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' טל) את העתירה בקובעו, כי בין מועד הגשת העתירה לבין מועד הדיון בבית-המשפט הוקפאו חופשותיו של המבקש בעקבות מידע שהתקבל וממנו עולה, כי קיים חשש, לפיו לא יחזור מחופשותיו, אלא יימלט (להלן: ההחלטה הראשונה).
או-אז, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שתי עתירות אסיר נוספות (עע"א 2911/03, 1099/04). בעע"א 2911/03 הוא ביקש להקל בתנאי חופשותיו. בעע"א 1099/04 הוא ביקש להשאירו בכלא מעשיהו ולא להעביר אותו לכלא אחר כל עוד לא הוכחה אמיתות המידע שגרם להקפאת חופשותיו; כמו-כן ביקש המבקש להחזיר אותו לאגף 7, שם שהה לפני שהוקפאו חופשותיו; לאפשר לו להתפלל קדיש באגף 8 שלוש פעמים ביום לזכר אמו שנפטרה; לאפשר לו להשתלב בכיתות החינוך; להוציא אותו מאגף 1 שהוא אגף ענישה ולאפשר לו להתקשר טלפונית עם ילדיו הקטנים בשעות הבוקר ובשעות הערב.
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' טל) דן בשתי עתירות אלה במאוחד וקבע, ביום 28.1.04, כי אשר לעע"א 1099/04 אין לקבל את העתירה, שלא להיות מועבר מכלא מעשיהו, שכן כלא מעשיהו נועד לאסירים היוצאים לחופשות ומאחר וחופשותיו של המבקש הוקפאו, מוצדקת כוונת המשיב להעביר אותו לבית כלא אחר על-מנת שיימצא במקום שבו נמצאים אסירים שחופשותיהם מוקפאות או שלא יוצאים לחופשות כלל. כמו-כן, דחה בית-המשפט המחוזי את שאר בקשות המבקש בעע"א 1099/04, שכן הן פועל יוצא מוצדק מהקפאת חופשותיו. אשר לעע"א 2911/03 קבע בית-המשפט המחוזי, כי העתירה אינה רלוואנטית והיא נמחקה, שכן חופשותיו של המבקש הוקפאו והוא אף הגיש על ההחלטה מיום 14.1.04 בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון (להלן: ההחלטה השנייה).
על החלטת בית-המשפט המחוזי הראשונה (עע"א 1023/04) הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור (רע"ב 927/04), לפיה ביקש להקל בתנאי חופשותיו ולסווגו בקטגוריית חופשות ג' במקום בקטגוריית חופשות ב' 2.
ביום 9.2.04 החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור הנ"ל.
או-אז, על החלטתי מיום 9.2.04 הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשה לעיון חוזר. ביום 12.2.04, ולאחר עיון בתגובת המבקש לתשובת המשיב מיום 5.2.04, החלטתי, כי אין מקום לשנות מהחלטתי מיום 9.2.04 והבקשה לעיון חוזר נדחתה אף היא.
המבקש לא קיבל עליו את הדין, והגיש את בקשת רשות הערעור שבפני (רע"ב 1058/04) על החלטת בית-המשפט המחוזי השנייה (עע"א 2911/03, 1099/04), תוך שחזר על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי והועלו אף בפני בבקשת רשות הערעור הראשונה שהגיש לבית-משפט זה.
מנגד, טוען המשיב, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, מאחר ובקשה זו כבר נדונה ונדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת בפני בית-משפט זה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, כמו גם בתגובת המבקש, מיום 23.3.04, אשר הוגשה על תגובת המשיב, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.
הלכה פסוקה היא, כי התערבות בית-המשפט בהחלטות של שירות בתי הסוהר, כבכל החלטה של רשות מינהלית, תיעשה בזהירות רבה ובצמצום, מקום בו חרגה החלטת הרשות ממתחם הסבירות (ראו רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן , פ"ד נב (1) 1).
לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי החלטת המשיב - להעביר את המבקש מכלא מעשיהו, הנועד לאסירים היוצאים לחופשות, בעת שחופשותיו של המבקש הוקפאו, כמו גם שלא להידרש ליתר בקשותיו, אשר שלילתן נובעת אף היא מהקפאת חופשותיו - הינה מתבקשת בנסיבות המקרה, וכי עתירתו של המבקש בדין נדחתה.
כידוע, רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ו' בניסן תשס"ד
(28.3.2004).
ש
ו פ ט