רע"ב 10610/06 ניסים בן חמו נ. נציב שירות בתי הסוהר

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' שפירא) לדחות את עתירתו של המבקש נגד החלטת המשיב להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו ולהורות על ריצוי יתרת עונש המאסר שהושת על המבקש בין כותלי הכלא.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בגין עבירות של התפרצות, גניבה, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש הליכי משפט וכן עבירות תעבורה, ונדון לריצוי עונש מאסר של שישה חודשים ו-12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. המבקש ביקש לרצות את עונש המאסר בפועל שהושת עליו בעבודות שירות והמדינה נתנה את הסכמתה לכך. לאור הסכמה זו, ולאור חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות (להלן – הממונה), הוחלט ביום 17.11.04 כי המבקש ירצה את עונש המאסר בפועל שהושת עליו בעבודות שירות בכפר הנוער גלים, החל מיום 1.12.04. ואכן, המבקש החל לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות אולם לאחר תקופה קצרה החל להיעדר מעבודתו, וזאת ללא ידיעת או הסכמת הממונים עליו. לאחר שנערכו בירורים באשר להיעדרויותיו התכופות של המבקש, הוא הוזהר כי במידה וימשיך להיעדר מעבודתו יופסקו עבודות השירות שלו והוא ייאלץ לרצות את יתרת עונשו בבית הסוהר. חרף האזהרה לא תיקן המבקש את דרכיו והמשיך להיעדר מן העבודה. בשל כך הוחלט לזמנו לשימוע.

3.

ביום 24.8.05 נערך השימוע הראשון במספר בעניינו של המבקש, במסגרתו הוא טען כי היעדרותו מן העבודה נבעה בעיקר מקשיים כלכליים בהם הוא מצוי. כמו כן, ציין המבקש כי מאחר שאינו יכול לממן את הוצאות הנסיעה למקום העבודה, הוא היה מעדיף לרצות את יתרת עונשו בבית הסוהר. לאור התבטאות זו של המבקש ולאור היעדרויותיו החוזרות ונשנות, המליצה עורכת השימוע על הפסקה מינהלית של ריצוי העונש בעבודות שירות. נציב בתי הסוהר (להלן – הנציב) קיבל ואישר את המלצת עורכת השימוע. המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטתו זו של הנציב. בית המשפט ציין כי היעדרויותיו הרבות של המבקש מעבודתו מהוות עילה מספקת להפסקת עבודות השירות. עם זאת, מאחר שנקבע כי אמירתו של המבקש באשר להעדפתו לריצוי יתרת העונש בבית הסוהר נאמרה מתוך מצוקה וללא כוונה רצינית וכנה, הורה בית המשפט לערוך לו שימוע נוסף. ביום 8.2.06 נערך למבקש שימוע שני במספר והוחלט, לפנים משורת הדין, להעניק לו הזדמנות נוספת לריצוי עבודות השירות. למרבה הצער, לא הקפיד המבקש להתייצב כנדרש למקום עבודתו ואף נהג לאחר. ביום 16.3.06 הוא נעצר בחשד לביצוע פריצה לכלי רכב וגניבה. עקב כך, זומן המבקש לשימוע שלישי במספר שנערך ביום 9.4.06. עורכת השימוע המליצה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות והמשך ריצוי יתרת העונש בבית הסוהר, בשל אופן התפקוד הלקוי של המבקש בעבודה ובשל פתיחת התיק הפלילי נגדו. הנציב קיבל את המלצת עורכת השימוע והחליט לאשרה ביום 23.5.06. בהחלטתו ציין כי יתרת הימים שנותרו למבקש לריצוי עונשו עומדת על 51 ימים. המבקש עתר נגד החלטה זו של הנציב לבית המשפט לעניינים מינהליים. הוא טען כי הוא חף מפשע ולכן לא ניתן להפסיק את עבודות השירות בהסתמך על ניהול החקירה הפלילית נגדו. בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה קיבל את טענת המבקש. נקבע, כי לא היו בידי עורכת השימוע ובפני הנציב ראיות אשר היה בהן כדי להצביע באופן ברור על מעורבותו של המבקש בעבירה. הואיל והחשדות נגד המבקש הם שהיוו את הבסיס המרכזי להחלטה,

הורה בית המשפט לערוך למבקש שימוע נוסף, בפני עורך שימוע אחר, אשר יבדוק את העילות להפסקת עבודות השירות בהתעלם מן החשד למעורבותו של המבקש בעבירה.

4.

ואכן, נערך למבקש שימוע נוסף, רביעי במספר, ביום 9.8.06. עורכת השימוע ציינה בראשית גיליון השימוע כי עמדו לנגד עיניה השיקולים הבאים: המבקש החל את ריצוי עונשו בן ששת החודשים בעבודות שירות ביום 1.12.04 וטרם סיים לרצותו במועד עריכת השימוע; המצוקה הכלכלית והאישית בה הוא מצוי, כמו גם הקשיים שעמד בפניהם במהלך ריצוי עבודות השירות; נכונותו של המבקש במועד קיום השימוע להשלים את תקופת עבודות השירות; מכלול התנהגותו והתנהלותו של המבקש במהלך התקופה שעברה מיום תחילת ריצוי העונש הכולל, בין היתר, את היעדרויותיו התכופות וחוסר האחריות שגילה כלפי מחויבויותיו בעבודה. כמו כן, עורכת השימוע התייחסה לכך כי המדובר בבחור צעיר בן 26 ללא עבר פלילי, התומך הן כלכלית והן אישית בשני הוריו המבוגרים. צוין כי המבקש שיפר את התנהגותו מאז ביצוע העבירה ואף הביע נכונות להשתלב בתוכניות טיפוליות. בנוסף לכך, התייחסה עורכת השימוע לחומרת מעשיו של המבקש ולחסד שנעשה עמו בגזירת מאסר בפועל של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות, עֵמדה אשר אף הובעה בגזר דינו. לבסוף, ולאחר שקילת מגוון השיקולים הללו, המליצה עורכת השימוע על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

5.

בפנייתו של הממונה על עבודות שירות בגוש השרון (להלן – הממונה) אל הנציב הוא חזר על השיקולים שנלקחו במסגרת המלצתה של עורכת השימוע והוסיף את הדברים הבאים:

"בשולי הדברים אוסיף, שהחלטת הנציב להפסקה מנהלית בגין התיק הפלילי שנפתח נגדו לא נעשתה בחוסר סמכות באשר חוק העונשין סעיף 51ט' מציין כי הנציב רשאי להורות על הפסקה מנהלית כאשר אחת העילות המנויות בחוק היא 'פתיחת חקירה פלילית נגדו'. הנציב שקל את כלל הנתונים והורה על הפסקה מנהלית, בהתאם לחוק".

כמו כן, צוין כי יתרת עונש המאסר בפועל של המבקש עומדת על 55 ימים. הנציב קיבל את המלצתם של עורכת השימוע והממונה והורה על הפסקה מינהלית.

6.

לאור זאת, עתר המבקש פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים וטען כי הממונה פעל בניגוד להחלטת בית המשפט אשר הורתה על קיום שימוע שיתעלם מפתיחת החקירה נגדו. בית משפט קמא קבע, כי על אף שלא היה מקום להתייחס לחקירה הפלילית המתנהלת נגד העותר, לא ניתן לקבוע כי החלטת הנציב, אשר נסמכה על המלצת עורכת השימוע והממונה, היא החלטה שיש בה פגם. זאת, לאור העובדה שגיליון השימוע לא מגלה כי החקירה הפלילית היוותה שיקול מבין השיקולים שנשקלו על ידי עורכת השימוע. המלצתה התבססה על התנהגותו של המבקש בתקופה שחלפה מאז שהחל לרצות את עונשו ועל מכלול נסיבותיו האישיות. כמו כן, המלצתו של הממונה על הפסקה מינהלית נסמכה על השיקולים אותם שקלה עורכת השימוע. הערתו בשולי הדברים באשר לחקירה הפלילית לא היוותה לדידו של בית משפט קמא שיקול מבין השיקולים אשר נלקחו בחשבון בבואו של הממונה להמליץ על הפסקה מינהלית. בקשת רשות הערעור שלפנינו מכוונת נגד החלטה זו.

7.

המבקש טוען בבקשתו כי לאור העובדה שבית משפט קמא ביטל את ההמלצה מן השימוע שנערך לו ביום 9.4.06, היה על המשיב לחזור אל החלטתו שניתנה בשימוע מיום 8.2.06, מאחר ולא חל מאז שינוי בנסיבות. כזכור, מדובר בהחלטה ליתן למבקש הזדמנות נוספת. עוד נטען כי המשיב לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש. מנגד טוען המשיב כי לא נמצא כל פגם בהחלטת בית משפט קמא שכן החלטת הנציב להפסיק את עבודות השירות נסמכה על היעדרויותיו של המבקש, וזאת על אף שהוזהר לא אחת ואף ניתנו לו מספר הזדמנויות. לכן, החלטתם של המשיב ובית משפט קמא הינן סבירות ואינן מגלות כל עילה שתצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

8.

דין הבקשה להידחות שכן לא מצאנו פגם בהחלטתו של בית משפט קמא. המבקש החל לרצות את מאסרו בעבודות שירות ביום 1.12.04. כיום, בחלוף יותר משנתיים, המבקש טרם השלים את ריצוי עונשו, ומדובר, כזכור, במאסר של שישה חודשים. לאורך התקופה שחלפה ממועד תחילת ריצוי העונש, נעדר המבקש תכופות ממקום העבודה, וזאת ללא כל תיאום מראש עם המפקח. בימים בהם הגיע לעבודה נהג לאחר תכופות. המבקש זומן לבירורים שונים, הוזהר לא אחת והתבקש למלא אחר מחויבויותיו. הוא לא שעה להפצרות אלו ולהזדמנויות הנוספות שניתנו לו, זו אחר זו. אנו מסכימים כי הערתו של הממונה בעניין חקירתו הפלילית של המבקש הייתה מעבר לצורך ושלא לצורך. אולם, וכפי שמציין בית משפט קמא, אין בהערה זו, אשר הוספה בשולי הדברים, כדי להטיל פגם בהחלטה על הפסקה מינהלית. מגיליון השימוע שנערך ביום 9.8.06 עולה כי השיקולים אשר נשקלו במסגרת ההחלטה להפסיק את עבודות השירות לא כללו את העובדה כי נפתחה נגד המבקש חקירה פלילית. עורכת השימוע התבססה בהמלצתה על אי שיתוף הפעולה של המבקש וחוסר נכונותו להשלים את ריצוי עונשו. המלצתה התבססה על נתונים עניינים ורלוונטיים לעניינו של המבקש ולא ניתן לומר כי היא לוקה בחוסר סבירות או בפגם אחר. הדבר נכון הוא גם לגבי הממונה, אשר חזר על השיקולים שמנתה ושקלה עורכת השימוע ונימק את המלצתו מטעמיה. נראה כי החלטתו של הנציב התבססה במהותה על השיקולים שנשקלו על ידי עורכת השימוע והממונה ולא על הערתו השולית של הממונה בדבר החקירה הפלילית. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש כי לאור זאת שבית משפט קמא ביטל ההמלצה מן השימוע שנערך לו ביום 9.4.06, היה על המשיב לחזור אל ההמלצה שניתנה בשימוע מיום 8.2.06, המאפשרת למבקש להמשיך בעבודות השירות. כאמור, המלצה זו ניתנה לפנים משורת הדין, על אף היעדרויותיו הרבות של המבקש. למבקש נערכו שני שימועים מאוחרים יותר שנסמכו על התנהגותו לאורך כל התקופה שעברה מיום תחילת ריצוי עבודות השירות. בשימועים אלה הומלץ להפסיק את עבודות השירות. המלצות אלו, ובעקבותיהן החלטות הנציב, נסמכו על כך שהמבקש לא מילא את מחויבויותיו באופן עקבי ולאורך זמן.

היעדרויותיו הרבות של המבקש, הנפרסות על פרק זמן ארוך ולא פרופורציונלי ביחס לתקופת ריצוי העונש, מהוות עילה מספיקה להחלטה בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות. יתרה מכך, בעניינו של המבקש נערכו מספר בירורים, ארבעה שימועים ושלושה דיונים בבית המשפט לעניינים מינהליים. נראה, אם כן, כי עניינו של המבקש נדון שוב ושוב בפני גורמים שונים. אין אנו מוצאים דבר בבקשה שבפנינו המצדיק דיון נוסף בטענותיו של העותר.

9.

יש לציין כי לא נעלמו מעינינו נסיבות החיים של המבקש, אשר אינן פשוטות כלל ועיקר. אנו ערים לקשיים הכלכליים והאישיים שהכבידו, ועודם מכבידים, על תפקודו של המבקש ואין אנו מקלים בהם ראש. חרף זאת, בל נשכח כי נסיבות אישיות אלו הן אשר הובילו את בית המשפט לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות ולא בבית הסוהר. ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות אינו בגדר זכות מוקנית, אלא יש בו כדי להקל עם עבריינים אשר נגזר עליהם עונש של מאסר בפועל. נראה כי בכך נעשה חסד עם המבקש, אולם הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנויות החוזרות ונשנות שהועמדו לרשותו.

10.

לבסוף, מבקש המשיב כי ניתן את הדעת לשגגה אשר לדידו נפלה בהחלטת בית משפט קמא, כאשר לא בחן את טענתו באשר ליתרת ימי המאסר שעליו לרצות. כאמור, בעקבות השימוע מיום 9.4.06 נקבע כי היתרה עומדת על 51 ימים, ואילו בעקבות השימוע מיום 9.8.06 נקבע כי היא עומדת על 55 ימים. המבקש טוען כי יתרת ימי המאסר עומדת על 51 ימים. דין טענה זו להידחות. לאחר הערכה מחודשת של יתרת ימי המאסר על ידי רכזת גוש שרון נמצא כי נפלה טעות בהחלטה מיום 9.4.06 וכי היתרה עומדת על 55 ימים. לאחר הגשת הבקשה דנא לרשות ערעור, נערכה בדיקה נוספת בשיתוף עם מפקח גוף שרון המאשרת כי יתרת ימי המאסר עומדת על 55 ימים ולא על 51. לא מצאנו מקום להתערב בקביעתם של הגורמים המוסמכים בעניין זה.

11.

הבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. המבקש יתייצב לריצוי יתרת המאסר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 18.2.07 עד השעה 10:00.