רע"ב 10747/07 משה כהן נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בגדרן נדחו שתי עתירות אסיר אשר הגיש המבקש (עע"א 1577/07 ועע"א 1758/07).

הרקע לבקשה

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל של תשע שנים, חודש וארבעה עשר ימים, בגין הרשעתו בעבירות של שוד וגניבות.

בתאריך 28.3.07 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שעניינה היה ברצונו שלא לשהות בתא אחד עם אסיר מעשן. בתגובה לבקשה זאת הודיעה המדינה כי המבקש הועבר לכלא צלמון, שם שובץ בתא עם שותף שאינו מעשן, וכי היא מתחייבת שגם להבא ישובץ המבקש בתא עם שותף שאינו מעשן, בכפוף לאילוצים חריגים. נוכח זאת, נקבע כי בקשת רשות הערעור התייתרה, והיא נמחקה (רע"ב 2953/07 משה כהן נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, ניתנה ביום 21.5.07)). לאחר שעניינו הקונקרטי של המבקש בא, אם כן, על פתרונו, הגיש המבקש שתי עתירות אסיר חדשות, בגדרן נתבקשו סעדים כלליים יותר:

א.עע"א 1577/07 – במסגרת עתירה זאת, התבקש בית המשפט קמא להורות למשיבים לאסור כליל את העישון במגורי האסירים, או למצער, להקצות בכל אגף ואגף במתקני הכליאה בישראל מספר תאים, שייעודם מראש יהיה עבור אסירים שאינם מעשנים.

ב.עע"א 1758/07 – במסגרת עתירה זאת התבקש בית המשפט קמא להורות למשיבים לאסור כליל את העישון במרתף העצורים שבהיכל בית המשפט בתל אביב ובתא ההמתנה שבמכלול הקליטה בכלא צלמון, או למצער, להקצות מספר תאי המתנה שייעודם מראש יהיה עבור אסירים שאינם מעשנים, ולדאוג לאכיפת איסור העישון במקומות אלה.

3.

בתאריך 10.10.07 דחה בית המשפט הנכבד קמא ( כב' השופט ד' צרפתי ) את העתירה ב-עע"א 1557/07, תוך שהוא מאמץ את עמדת כב' השופט

ד' בר-אופיר , כפי שהובעה בעניין אחר, ועיקרה כי בית סוהר אינו כלול ברשימת המקומות הציבוריים בהם נאסר העישון על פי חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג – 1983 (להלן: חוק הגבלת העישון ) (מאז שונה שמו של החוק ותחולת פריסתו, ראו להלן – בסעיף 9). בית המשפט הנכבד קמא ציין כי אף על פי כן, מן החומר שהוצג לפניו עולה כי רשויות שירות בתי הסוהר פועלות בסוגיית העישון, מתוך הכרה בחשיבות השמירה על הבריאות, ועל אף האילוצים הרבים בהם נתונה המערכת. לעניין דרישת המבקש כי יוקצו בכל אגף לפחות שני תאים לאסירים שאינם מעשנים, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי הוא רואה להסתפק בהצהרות המדינה באשר למאמצים הנעשים ללא הרף למצוא פתרונות פרטניים לכל אסיר ואסיר. בית המשפט הנכבד קמא ציין כי בעניין זה לא הציג המבקש נתונים קונקרטיים הסותרים הצהרות אלה, והעובדה כי נמצא למבקש עצמו פתרון פרטני מהווה אף חיזוק להצהרות המדינה. לאור כל זאת, הורה בית המשפט הנכבד קמא על דחיית העתירה.

בתאריך 14.11.07 דחה בית המשפט הנכבד קמא ( כב' השופט ד' צרפתי ) גם את העתירה ב-עע"א 1758/07, תוך שהוא מפנה להחלטתו בעניין עע"א 1557/07 וקובע כי אינו רואה מקום להבחין בין שתי העתירות.

על שתי החלטות אלה הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני.

טענות המבקש

4.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט הנכבד קמא בפרשנותו את המצב המשפטי, ובהתעלמו מן המגמה הארצית והגלובאלית בעניין הגבלת העישון. המבקש מציג, בין היתר, נתונים בנוגע לפגיעה הבריאותית הנגרמת מעישון פאסיבי, ומפנה למשפט משווה לעניין התמודדות עם הקשיים המתעוררים מתופעת העישון בבתי סוהר. לשיטתו, מחויבים המשיבים, הן על פי הדין בישראל והן לפי הוראות המשפט הבינלאומי לספק לאסירים שאינם מעשנים תנאי מחייה נאותים וראויים.

תשובת המדינה

5.

לטענת המדינה, דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות על הסף. לטענתה, המדובר בבקשה כוללנית, אשר אינה מניחה תשתית עובדתית, אף לא לכאורה, המצדיקה את מתן הסעדים המבוקשים בה. משבא עניינו הפרטי של המבקש על פתרונו, טוענת המדינה כי אין מקום למתן הסעדים הכלליים, אשר כלל לא ברור אם יש בהם צורך. ככל שקיימות תלונות, או בעיות פרטניות של אסירים אחרים, ניתן להעלותן בפני הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, אשר יעשו מאמצים ליתן להם פתרון הולם.

לגוף העניין טוענת המדינה, כי מתוך החובה לדאוג לבריאותם של האסירים והעצירים המצויים בהשגחת שירות בתי הסוהר, פועלים המשיבים רבות בנושא העישון. בין היתר, נקבעה פקודה מס' 01.23.00 של נציבות שירות בתי הסוהר שעניינה "הגבלת עישון במתקני שירות בתי הסוהר" (להלן: פקודת הנציבות ). הפקודה תוקנה בתאריך 6.2.08 ופורטו בה מקומות רבים נוספים בהם יחול האיסור לעשן (על כך אפרט בהמשך – ראו להלן בסעיפים 9 ו-10). מעבר לכך, מדיניות שירות בתי הסוהר היא לתת מענה פרטני לכל אסיר ועציר, אשר אינו מעשן ומבקש להיות משובץ בתא עם אסירים שאינם מעשנים. כל זאת למרות המורכבות הרבה שבשיבוץ אסירים לתאים, הנובעת מן הצפיפות הרבה הקיימת בבתי הסוהר, העובדה ששירות בתי הסוהר חייב בהפרדת אסירים מסוימים והניידות הגבוהה של האסירים בין בתי הסוהר השונים ובין אגפים ותאים. לטענת המדינה, אין הצדקה לחייב את המשיבים לנהוג בסוגיית העישון דווקא בדרך שדורש המבקש.

באשר לבקשה למנוע עישון במרתף הכליאה ובתאי ההמתנה שבהיכל בית המשפט בתל אביב טוענת המדינה כי המרתף אינו נמצא בשליטת שירות בתי הסוהר והוא אינו מהווה שטח ציבורי לעניין חוק הגבלת עישון. באולם המעצרים ובאולמות הדיונים חל איסור לעשן. גם במסדרונות בית המשפט העישון אסור ורק לאחרונה, כך הודיעה המדינה, הוסמכו סדרנים שתפקידם לאכוף את החוק.

לאור כל זאת, טוענת המדינה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבים לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, הכלל הוא שרשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם הבקשה מעלה בעיה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או נושא אחר בעל חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.1986)).

בקשת רשות הערעור שלפני בעיקרה אינה נוגעת, אמנם, לעניינו הפרטי של המבקש, אשר בא כבר על פתרונו כמפורט לעיל, אלא מופנית היא כלפי נושאים כלליים בנוגע לטיפול בנושא העישון על ידי רשויות שירות בתי הסוהר. אין גם חולק על כך שנזקי העישון והתמודדות החברה עימם הם נושאים נכבדים ביותר. האופן שבו שירות בתי הסוהר מתמודד עם הקשיים שכרוכים בהסדרת נושא העישון ומניעתו גם הם בעלי חשיבות רבה. יחד עם זאת,

מן החומר שהובא לפני עולה כי מרכזיות הנושא אכן עומדת לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות – המשיבים, במיוחד לאור השינוי במצב המשפטי מאז מתן ההחלטות נשוא בקשת רשות ערעור זו (עניין זה ילובן בסעיפים 9 ו-10 להלן). אשר על כן, לא מצאתי כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור בעניין זה, בין השאר בשים לב לכך שההוראות החדשות טרם עברו את "שלב ההרצה".

8.

כפי שפורט לעיל, בית המשפט הנכבד קמא החליט לדחות את העתירות שהגיש המבקש בהתבסס על הקביעה כי בית סוהר אינו כלול ברשימת המקומות הציבוריים בהם נאסר העישון על פי חוק הגבלת העישון (מה שהשתנה בינתיים, כמפורט בסעיפים 9 ו-10 שלהלן). יחד עם זאת, בית המשפט הנכבד קמא ציין כי רשויות שירות בתי הסוהר פועלות בסוגיית העישון, מתוך הכרה בחשיבות השמירה על הבריאות, ועל אף האילוצים הרבים בהם נתונה המערכת.

משקבע בית המשפט הנכבד קמא כי בית סוהר אינו מן המקומות הציבוריים לעניין חוק הגבלת העישון, לא מצא צורך לבחון את פקודת הנציבות בעניין "הגבלת עישון במתקני שירות בתי הסוהר". אציין, לשם השלמת התמונה, כי פקודה זאת, בנוסחה במועד מתן החלטות בית המשפט קמא קבעה כי: "לאור הוראות החוק [חוק הגבלת העישון – ח"מ], מתקני ומשרדי שב"ס הם בגדר "מקום ציבורי", שהאיסור האמור חל בהם, למעט מקומות שנועדו כאיזורי עישון ולמגורים".

9.

בתאריך 7.11.07 נכנס לתוקפו תיקון לחוק הגבלת העישון (חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2), התשס"ז - 2007 , ס"ח תשס"ז 2108). במסגרת אותו תיקון שונה שמו של החוק והוא נקרא כיום "חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג – 1983" (להלן: החוק למניעת עישון ). כמו כן, במסגרת אותו תיקון נקבע כך (ההדגשה אינה במקור – ח"מ):

"בסעיף 11 לחוק העיקרי, במקום 'סעיף 2(א)' יבוא 'סעיפים 2(א), 2א ו-2ב', ובסופו יבוא 'למעט על כוחות הביטחון כמפורט להלן, ואולם הוראות לפי הסעיפים האמורים, ייקבעו בשינויים המחויבים, לעניין -

(1) צבא הגנה לישראל – בפקודות הצבא, כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955;

(2) משטרת ישראל – בפקודות משטרת ישראל כהגדרתן בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971;

(3) שירות בתי הסוהר – בפקודות השירות כהגדרתן בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971;

(4) ...

(5) ...'"

בעקבות השינויים הסטטוטוריים הנ"ל ותיקון נוסף שהוכנס בס"ח 2135, התשס"ח (27.2.08), בעמ' 216 (חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 3) התשס"ח - 2008), סעיפים 11 ו-11א לחוק למניעת עישון קוראים כדלקמן:

"11. הוראות סעיפים 2(א), 2א ו-2ב יחולו גם על המדינה, למעט על כוחות הביטחון כמפורט להלן, ואולם הוראות לפי הסעיפים האמורים, ייקבעו בשינויים המחויבים, לעניין –

(1)

צבא הגנה לישראל – בפקודות הצבא, כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955;

(2)

משטרת ישראל – בפקודות משטרת ישראל כהגדרתן בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971;

(3)

שירות בתי הסוהר – בפקודות השירות כהגדרתן בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971;

(4)

יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה או משרד הביטחון, שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה – בהוראות פנימיות;

(5)

מפעלים הנכללים בצו שהוציא שר הביטחון לפי פרט 3 לתוספת הראשונה בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998 – בהוראות פנימיות.

11 א.

לגבי מקום ציבורי שהמחזיק בו הם כוחות הביטחון המנויים בפסקאות (1) עד (5) שבסעיף 11, לא יחולו הוראות סעיפים 7, 8 ו-9, ואולם הוראות בדבר אכיפת האיסור שבסעיף 1 במקום ציבורי כאמור, ייקבעו לעניין כוחות הביטחון כאמור באופן המפורט בהתאמה באותן פסקאות."

10.

לאור תיקוני החקיקה שונתה גם פקודת הנציבות (עדכון מתאריך 6.2.08). בפקודת הנציבות המעודכנת נקבע (בסעיף 2 לפקודה) כי מטרת הפקודה הינה: "לקבוע הוראות המיישמות את הוראות החוק הנ"ל [החוק למניעת עישון – ח"מ] במתקני השב"ס". כמו כן נקבע (בסעיף 3.א. לפקודה) כי מתקני ומשרדי השב"ס הם בגדר "מקום ציבורי" לעניין החוק למניעת עישון, למעט במקום המשמש כמגורים ומקומות שהוגדרו כאזורי עישון. כמו כן, נקבעו (בסעיף 3.ב. לפקודה) מקומות נוספים במתקני השב"ס שבהם נאסר העישון, וביניהם: רכבי שב"ס, המשמשים להסעת סוהרים או אסירים (בעת שהם מסיעים נוסעים כאמור); חדרי אוכל לסוהרים ולאסירים; חדרי ביקורים; ספריות; כיתות לימוד והכשרה מקצועית ; בתי כנסת; מסדרונות; וכן מקומות רבים נוספים. כן נקבע במסגרת פקודת הנציבות (בסעיף 4 לפקודה), כי יקבעו שלטים שבהם יהיה סמל "אסור לעשן" וכיתוב בעברית ובערבית כדלקמן: "העישון אסור בבניין זה למעט באזורים המסומנים לכך. העובר על הוראה זו צפוי לעונש". וגם נקבע (בסעיף 5 לפקודה) כי פקודת הנציבות תפורסם בלוחות המודעות של היחידות.

11.

המשיבים הצהירו כי מדיניותם היא ליתן מענה ספציפי לבעיות ולבקשות אשר מתעוררות בנושא זה – ובפרט כי הם עושים מאמץ מיוחד להבטיח כי אסיר שאינו מעשן לא ישובץ בתא אחד עם אסיר מעשן. לכך יש לצרף את המדיניות המשתקפת מפקודת הנציבות המעודכנת, לעשות מאמצים להגביל את העישון באזורים שבאחריות שירות בתי הסוהר, ובמתן מענה לתלונות פרטניות בעניין זה.

בפקודה נקבע מסלול לטיפול בתלונותיהם של אסירים ועצירים בנוגע לעישון במקום אסור או בנוגע לקביעת המקומות שיוגדרו כאזורי עישון (בסעיף 6.ב. לפקודה). במידה ולמבקש קיימות תלונות מסוג זה, הרי שפתוחה בפניו הדלת להפנות את תלונותיו לגורמים שנקבעו לכך בפקודת הנציבות.

יש לציין כי החוק למניעת עישון חל גם לגבי אולמות המעצרים, המעליות והמסדרונות בבתי המשפט, וכפי שהודיעה המדינה – לאחרונה הוסמכו סדרנים שתפקידם לאכוף את הוראות החוק באזורים אלה.

12.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שרשמתי בפני את הצהרות המשיבים – לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. אוסיף רק כי החובה הבסיסית המוטלת על שירות בתי הסוהר לדאוג לשלום האסירים ולבריאותם מטילה על השרות אחריות גדולה, החייבת לעמוד תמיד לנגד עיני העושים בדבר – וטיפול בחשיפה לעישון כלול במסגרת זו – וזאת על אף האילוצים הרבים והאמיתיים בהם נתונה המערכת. לפיכך יש לקוות כי הוראות החוק למניעת עישון (על התיקונים שהוכנסו בו לאחרונה כאמור) ופקודת הנציבות אכן ייושמו הלכה למעשה. אין צורך לומר לבסוף,

כי אם אלה לא ישמרו כראוי – שערי בית המשפט פתוחים.

13.

הבקשה נדחית איפוא.