רע"ב 1093/03 יוסף עמרני (גאלב) נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש מרצה עונש מאסר בן 30 חודשים, בשל התעללות חמורה בגרושתו השלישית ובבנה הקטין מנישואין קודמים. בבקשה שלפני עותר המבקש כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לדחות בקשות שונות שהגיש בעניין תנאי מאסרו.

המבקש עתר לבית המשפט קמא כי יאפשר לו לצאת לחופשות, לקיים שיחות טלפון עם אחד מבניו ללא פיקוח ולהתייחד עם גרושתו הראשונה. בית המשפט קבע, כי חוות דעת חסויה של הוועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה, שדנה בבקשות ובחנה בין היתר את אישיותו של המבקש, מלמדת כי המבקש הוא אדם אלים, אינו בר-טיפול ונעדר תובנה לגבי מעשיו האלימים כלפי שלוש גרושותיו. מסיבות אלה, כך נאמר בחוות הדעת, עלולה יציאתו של המבקש לחופשות לסכן את שלומם של גרושותיו וילדיו. מטעמים דומים סרב בית המשפט, על-בסיס חוות הדעת החסויה, להיעתר לבקשותיו של המבקש לקיים עם בנו שיחות טלפון ולהתייחד עם רעייתו לשעבר. עוד טען המבקש כנגד העובדה שאינו מצוי במסגרת של טיפול ושיקום. מתגובתה של הנהלת בית הסוהר למד בית המשפט כי המבקש צפוי להשתתף בסדנה לויסות כעסים ולשליטה עצמית, ולפיכך דחה את בקשתו זו. המבקש גם ביקש להורות על העברתו לאגף אחר או לתא אחר. המבקש טען כי באגף בו הוא מצוי כלואים אסירים המשתמשים בסמים, וכי משבצים בתאו, בדרך קבע, אסירים בעייתיים. הנהלת בית הסוהר טענה בתגובתה כי לא ניתן לשבץ את העותר באגפים אחרים, בשל שאינו מתאים להימצא באגף שיקומי ;

אינו יוצא לחופשות ; ואינו עונה על הקריטריונים להצבה באגף הפרדה. עוד מסרה הנהלת בתי הסוהר כי הואיל והמבקש הוא דתי, הוא מוחזק באגף שבו יש בית כנסת, והוא אמור לעבור בעתיד לחדר לשומרי מסורת באגף אחר. בית המשפט קיבל את עמדת שירות בתי הסוהר, ודחה גם בקשה זו של המבקש. לבסוף, טען המבקש, כי הנהלת בית הסוהר אינה מטפלת בבקשותיו ואינה שולחת ליעדן עתירות שהוא מגיש. בית המשפט דחה את הטענה, בין היתר על סמך מכתב מאת המבקש, בו הוא מונה מספר רב של אנשי סגל, ובכללם סוהרים, צוות המרפאה בה הוא עובד וסגן מנהל בית הסוהר, המסייעים לעזור לו ומטפלים בו כהלכה. המבקש משיג כאמור על החלטה זו, ועותר שוב לקבלת התנאים שביקש בבית המשפט המחוזי.

2.לאחר שעיינתי בטענותיו ובתגובת המדינה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. כידוע, אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשות מבית הסוהר. מתן האפשרות לצאת לחופשות, בראש ובראשונה, בכך שהאסיר אינו מהווה סכנה לשלום הציבור. במקרה דנן מצאו הגורמים המקצועיים כי אישיותו של המבקש אלימה, ואינה מאפשרת את יציאתו לחופשה מבלי לסכן את שלום הציבור. לכך יש לצרף גם את המעשים האלימים בהם הורשע המבקש. לא מצאתי גם עילה להתערב בהחלטותיו האחרות של בית המשפט קמא. מה גם, שהמבקש אינו מפרט בבקשתו את הטעמים שבעטיים מצא פסול בהחלטות. בנסיבות העניין ולאחר פניה שנעשתה לסניגוריה הציבורית, לא ראיתי גם מקום להיענות לבקשת המבקש להורות על סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.