רע"ב 112/03 יגאל זא'נו נ. שירות בתי הסוהר

המבקש מרצה מאסר בן 23 חודשים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות, החזקת נשק בלא רשות, נשיאה והובלה של נשק בלא רשות ושימוש ברכב ללא רשות. ועדת השחרורים (להלן: הוועדה) דחתה את בקשתו לשחרור ברישיון, על-אף תוכנית שיקום שהוכנה למבקש, משהגיעה למסקנה כי שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור, וזאת לאור מידע מודיעיני רב שהוצג בפניה, חומרת העבירות שבהן הורשע והיקפן.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור, בגדרו טען בעיקר, כי המידע המודיעיני שהוצג בפני הוועדה מבוסס על שמועות בלבד, וכי אין באפשרותו להתמודד כנגד הנטען במידע זה, שכן מדובר בחומר חסוי. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לאחר שעיין אף הוא בחומר המודיעיני הרב שהוצג בפני הוועדה, מסקנתו זהה לזו של הוועדה; כי אין כל ספק שמידע זה מצביע על חשש ניכר למסוכנות מצד המבקש; כי הוועדה נתנה דעתה גם לעניין שיקומו של המבקש, ולאחר ששקלה ואיזנה בין השיקולים השונים הגיעה למסקנה כי החשש למסוכנות גובר על סיכויי שיקומו של המבקש; וכי אין מקום להתערבות בשיקולי הוועדה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי אין הבקשה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. בית-המשפט המחוזי מצא, כי הוועדה איזנה כראוי בין השיקולים שעמדו בפניה; וכי בהחלטת הוועדה לא נפל פגם המצדיק את התערבותו, וזאת לאחר שעיין אף הוא במידע המודיעיני בעניינו של המבקש. לנוכח חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש, ולאחר שעיינתי בחומר המודיעיני שהובא בפניי – ואשר ברי כי ועדת שחרורים רשאית להסתמך עליו – שוכנעתי גם אני, כי מן המבקש נשקפת מסוכנות לציבור, וכי על-כן אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.