רע"ב 11277/05 מדינת ישראל -שרות בתי הסוהר נ. פלוני

השופטת ד' ביניש :

המדינה מבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו אשר דן בעתירת אסיר כנגד שב"ס שאינו מאפשר יציאתו לחופשה מהכלא. המשיב נידון במשפטו הפלילי לתקופת מאסר ממושכת של 15 שנים בפועל והוא ריצה כבר 8 שנות מאסר עד כה. הרשעתו של המשיב אשר בגינה הוא מרצה את עונשו היתה בעבירות מין חמורות שביצע בילדיו ובמעשי התעללות קשים במשפחתו. חופשתו נמנעה עקב חוות-דעת מב"ן בה נקבע כי:

"התייחסותו לשאלות סביבה עבירותיו ועולם התוכן המיני שלו והתנהגותו בבדיקה אינן מאפשרות התרשמות קלינית מעמיקה הנדרשת למתן המלצה לעניין חופשותיו. לאור התייחסותו לעבירותיו, גישתו העוינת כלפי הממסד ומערכת אכיפת החוק בישראל, העדר שיתוף פעולה בבדיקה קלינית, לרבות תכני עיסוקו המיני – אין מקום להמליץ על יציאתו לחופשות...".

ובשל הערכת מסוכנותו על-ידי וג"ע שם נקבע כי:

"מדובר באדם בעל קווים פרנואידים, גרעין פדופילי, חסר אמינות, מגמתיות בהתנהגותו ובעל מסוכנות גבוהה לטווח הקצר לאור האינפורמציה שהובאה בפני הועדה אין הועדה ממליצה על יציאה לחופשה בשל הטיעונים הבאים:

1.רמת המסוכנות המינית של האסיר גבוהה לטווח קצר.

2.האסיר מכחיש העבירות.

3.האסיר אינו לוקח אחריות".

בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות בקבעו כי הגופים המופקדים על הערכת המסוכנות המינית: מב"ן, וג"ע, וועדת אלמ"ב "אינם מסוגלים לקבוע מסוכנות מינית בשל הכחשת העותר בביצוע העבירות וכעסו על הממסד". נוכח האמור בחווֹת הדעת המקצועיות, קביעה זו אינה מבוססת, שכן ברור כי הגורמים המקצועיים חיוו דעתם באופן פוזיטיבי בדבר מסוכנותו של האסיר. מטעם זה גם שגויה החלטתו של בית המשפט קמא כי "אם התנהגותו בכלא, בלא קשר להערכות הגופים המקצועיים, מאפשרת יציאתו לחופשה, כי אז יש מקום לבחון הוצאתו לחופשה בתנאים מאד מאד מגבילים".

נראה כי מסקנותיו אלה של בית המשפט

מבוססות על הנחה עובדתית מוטעית ועל יישום מוטעה של ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בעע"א 6481/01 בענין אל

עביד . אשר על כן, החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. דין החלטת בית המשפט

קמא להתבטל, והערעור מתקבל.

אין באמור כדי למנוע מהמשיב, לאחר שיעמוד בפני שקילה מחודשת של יציאה לחופשה על-פי נוהלי שב"ס, לבחון את ההחלטה שתינתן בבקשתו החדשה ליציאה לחופשה בערכאה המתאימה אם יהיה צורך בכך.