רע"ב 11421/05 סעיד גוהר נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטים מ' נאמן, ר' שפירא ומ' פינקלשטיין ) מיום 24.11.05, אשר דחו את עתירתו של המבקש.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 7 שנים ו-10 חודשים. ביום 22.8.05 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו לשחרור מוקדם. החלטתה של ועדת השחרורים התבססה בעיקר על קביעתה בדבר מסוכנותו של המבקש, נוכח חומרת העבירות שביצע ונוכח העובדה כי לא נרתע מלבצע עבירות אלה בהיותו אסיר ברישיון. כן התייחסה ועדת השחרורים בהחלטתה לדיווחים בדבר התנהגותו השלילית של המבקש, ובכלל זה ציינה כי קיים מידע בדבר השתתפותו בפעילות אלימה נגד אסיר אחר.

בעקבות דחיית בקשתו לשחרור מוקדם הגיש המבקש עתירה לבית המשפט קמא. בטיעוניו בפני בית המשפט קמא טען כי בהחלטת ועדת השחרורים נזכרת השתתפותו בתגרה שבה כלל לא נטל חלק. בית המשפט קמא דחה, כאמור, את העתירה, בציינו כי החלטת ועדת השחרורים מבוססת על כך שהמבקש מרצה כעת את מאסרו השלישי וכן על כך שהתנהגותו בין כותלי הכלא איננה חיובית. בית המשפט קמא הדגיש כי מסקנה אחרונה זו מבוססת על שורה של מקרים המפורטים בתיקו של המבקש, ועל כן אף אם לא נטל חלק באותה תגרה מסוימת, אין בכך כדי לשנות את התרשמותה של ועדת השחרורים בדבר התנהגותו השלילית. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אינו רואה לנכון להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים.

מכאן הבקשה שבפניי, בה חוזר המבקש על טענתו כי לא השתתף בקטטה הנזכרת בהחלטת ועדת השחרורים. כן מדגיש הוא כי לא נפל כל דופי בהתנהגותו בין כותלי הכלא, וכי הדיווחים בעניין התנהגותו השלילית הינם פרי התנכלותם של גורמים בבית הסוהר בעקבות עתירה שביקש להגיש נגד מנהל בית הסוהר.

לאחר שבחנתי את הבקשה, על נספחיה, באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או מתעורר נושא אחר שחשיבותו היא כללית. עניינו של המבקש אינו מעורר כל שאלה שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. לגופו של עניין אציין כי החלטת ועדת השחרורים התבססה, בעיקרה, על ההערכה בדבר מסוכנותו של המבקש, ורק למעלה מן הצורך התייחסה גם להתנהגותו השלילית בין כותלי הכלא. זאת ועוד, כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט קמא, אף התרשמות של ועדת השחרורים מהתנהגות המבקש התבססה לא רק על השתתפותו בקטטה האמורה, אלא על דיווחים בדבר שורה של מקרים מהם נלמדת התנהגותו השלילית. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.