רע"ב 1256/08 יואב חג'ג' נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש, המרצה עונש מאסר בגין עבירה של סחיטה ואיומים, פנה למשיב בבקשה שיתיר לו לשהות בבית אמו בתנאי מעצר בית מוחלט, וזאת לשם ישיבת שבעה על בנו, אשר נפטר לפני כשבוע. בקשה זו נדחתה, הן משום מעורבותו של המבקש בפעילות פלילית בזמן מאסרו, והן משום חוסר-האפשרות להעריך את מסוכנותו, כפי שזו נובעת מהעובדה שבעבר הורשע בביצוע עבירת-מין, ואילו עתה תלוי ועומד נגדו אישום נוסף שעניינו ביצוע מעשה מגונה. טעם שלישי שניתן לדחייה נובע מהתנגדותה של משטרת ישראל לבקשה. זו טענה, כי בעוד שהגעת המבקש להלוויית בנו לוותה בסידורי האבטחה המתאימים, יציאה לשבעה ושהייה במעצר-בית אינה מאפשרת הפעלת נהלים דומים, ומשכך מגדילה את החשש הנשקף לביטחונו של המבקש ולשלום הציבור.

2.ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, נדחה. חרף טענת המבקש כי נותרה לו תקופת מאסר קצרה ביותר, המצדיקה את יציאתו – כבר עתה – לשבעה, קבע בית-המשפט לעניינים מנהליים כי לא נפל פגם בשיקולי המשיב עת דחה את הבקשה. בית-המשפט ציין עוד, כי החשש הנשקף לשלום הציבור נובע לא רק מן המבקש עצמו, אלא אף ממעשיהם של גורמים עבריינים אשר ייתכן ויבקשו להתנכל לו כאשר ישהה מחוץ לבית-הסוהר.

3.עתה עותר המבקש לקבלת רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, ובפיו הטענה שהשמיע בפני הערכאה קמא, קרי – כי מועד שחרורו הקרוב, בצירוף הנסיבות הקשות שמכוחן מתבקשת יציאתו לחופשה, מצדיקים היענות לבקשתו.

4.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור מוגבלת למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינו של המבקש הפרטני ( רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 393/97 סרסאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.03.1997); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים , פ"ד נח(2) 326, 330 (2004)) . לא כזו היא הבקשה הנוכחית, העוסקת אך בנסיבותיו האישיות של המבקש, ונסיבות אלה – קשות ככל שיהיו – אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור.

מעבר לנדרש יצוין, כי בית-משפט זה לא ישים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתן של הרשויות, אלא יבחן את סבירות החלטתן בלבד (רע"ב 3703/03 ברודי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 10.6.2003); רע"ב 1695/00 פלוני נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 22.5.2000); רע"ב 1006/97 אבו-סבור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.1997)). שיקולי המשיב, כמו גם פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, מאזנים נכונה במקרה זה בין צרכיו וזכויותיו של האסיר, לבין יתר השיקולים הצריכים בנושא, ולא נמצאה לי עילה להתערב בהם.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.