רע"ב 129/18עודה כותאייר נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו אוחדו שתי עתירות שהגיש המבקש, האחת נוגעת להעברתו לבית סוהר אחר והשניה נסבה על החזקתו בהפרדת יחיד. שתי העתירות נדחו.

1.

המבקש נעצר במעצר ימים ביום 13.9.2017 לצורך חקירה בחשד לביצוע עבירות נשק, סחיטה באיומים בכוח והיזק לרכוש. ביום 2.10.2017 הוגש נגד המבקש כתב אישום, בין היתר, בעבירות של סחיטה בכוח ובאיומים, חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נשק וסמים. ביום 29.10.2017 נעצר המבקש לצורך חקירה, בחשד לביצוע עבירות רצח ועבירות נוספות.

הבקשה דנן הוגשה ביום 7.1.2018, וביני לביני הוגש כנגד המבקש בתאריך 11.1.2018, יחד עם 16 נאשמים נוספים, כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, בגין 24 אישומים, וביניהם: עמידה בראש ארגון פשיעה, רצח, ניסיונות רצח, סחיטה בכוח ובאיומים, הלבנת הון, ועוד. ביני לביני נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות רצח.

2.

המבקש עתר בשתי עתירות נפרדות לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה להחזיקו בהפרדת יחיד, וכן נגד החלטת המשיב להעבירו מכלא קישון לכלא גלבוע. שתי העתירות נדחו, משנמצא כי לא נפל פגם בהחלטות המצדיק התערבות.

אשר לעתירה הנוגעת להעברתו של המבקש לבית כלא אחר – נקבע כי אין לאסיר זכות מוקנית להחליט באיזה מתקן כליאה ישהה, וכי הדבר נתון לשיקול דעת שירות בתי הסוהר (רע"ב 7905/07 פלוני נ' נציב שירות בתי הסוהר , בפסקה 12 ( 20.2.2008)); כי ההחלטה להעביר את המבקש לבית כלא גלבוע לא חרגה ממתחם הסבירות, בהתחשב בשיקולים שנלקחו בחשבון, וביניהם זהות העותר ומידע מודיעיני שנמסר; וכי ההחלטה נועדה לשמירה על הסדר הציבורי בבתי הסוהר ועל שלום הציבור.

בכל הנוגע להפרדתו של המבקש – נקבע כי על אף הקושי הכרוך בצעד זה, הוא נדרש בעניינו של העותר, נוכח התקיימותן של מספר עילות המנויות בסעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 והן: שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים; מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר; מניעת עבירת אלימות בהתאם לס"ק (5).

כמו כן, התייחס בית המשפט לעובדה שרק בתום 12 ימים מתחילת החזקתו בתנאי הפרדה נערך שימוע למבקש, וקבע שניתן הסבר לפגם שנפל (נסיעותיו הרבות של המבקש מחוץ לכותלי בית המעצר לצרכי חקירה והגעה לבתי המשפט), וכי הדבר בא על תיקונו.

בשולי הדברים ציין בית המשפט, שככל שיתארך פרק הזמן בו שוהה המבקש בהפרדה, כך יגבר המשקל שיש לייחס לנתון זה במכלול השיקולים הנוגעים להמשך החזקתו באופן זה. עוד העיר בית המשפט כי ראוי שהמשיב יבחן בתוך פרק זמן סביר את האפשרות להעביר את המבקש לכלא במחוז המרכז, ואת נחיצות החזקתו בתנאי הפרדה.

3.

על כך נסבה הבקשה שבפני.

בבקשה נטען כי מכלול הנסיבות המתקיימות במקרה דנן מצדיק את התערבות בית משפט זה, והן בעיקרן: החזקתו של המבקש בתנאי צינוק משך כחודש, עקב היעדרם של תאי הפרדה במתקן בו שהה; העברתו בין שלושה מתקני כליאה בפחות מ-30 ימים; החזקתו בהפרדה במשך שבועיים ללא עריכת שימוע; חוסר שוויון בין תנאי החזקתו של המבקש לתנאי החזקתם של שאר המעורבים בפרשות הנחקרות; החזקתו בתנאי הפרדה בעודו במעצר ימים; החזקת המבקש בצפון הארץ, כאשר משפחתו ועורכי דינו נמצאים במרכז הארץ וגם חקירותיו מתנהלות במרכז.

המבקש טען כי כלל הנסיבות שתוארו מביא לפגיעה בלתי סבירה בזכויותיו, וביניהן בכבודו וביכולתו לנהל את הגנתו באופן ראוי.

מתגובת המשיב עולה כי כיום נמצא המבקש במתקן כלא שטה, וכי ביום 26.12.2017 שבה ובחנה ועדת הפרדות מחוזית את המשך הצורך בהחזקתו בהפרדה, ומצאה כי הדבר נדרש עד ליום 28.1.2018. כמו כן, נבחנה פעם נוספת בקשתו להשתלב במתקן כליאה במרכז הארץ, אך בשל המלצה המבוססת על חומר מודיעיני הוחלט ביום 3.1.2018 על המשך החזקתו במתקן בצפון.

4.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)), וזאת אף לא לפי הגישה המרחיבה שהציג השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , בפסקה 3 (11.3.2009).

בית המשפט המחוזי נימק פסק דינו כדבעי, ולא מצאתי מקום להתערב בו. בית משפט זה קבע כי ההחלטה היכן לשבץ אסירים נמצאת "בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של השב"ס, כגוף שאחראי על המשמעת בכלא, על מניעת ביצוע עבירות בבית הכלא ועל הבטחת שלום האסירים בכלא ושלום הציבור מחוצה לו" (רע"ב 1460/11 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (12.6.2011)). במסגרת החלטתו מוסמך המשיב לשקול הן שיקולים כלל-מערכתיים והן שיקולים פרטניים הנוגעים לאסיר הרלוונטי, והתערבות בהחלטות ממין זה תיעשה אך במקרה של חריגה ממתחם הסבירות (רע"ב 2422/11 מוקדי נ' מדינת ישראל , בפסקה 6 (12.5.2011)). ההחלטה על העברת אסיר המחוזק בהפרדה לבית הסוהר, יכול ותתבסס על שיקולים פרטניים הנוגעים לאסיר הספציפי, אך יכולה להיות גם עניין שבמדיניות. במקרה דנן, ולאחר שעיינתי בחומר המודיעיני שצורף לתגובה, נחה דעתי כי הצורך בהעברתו של המבקש לבית סוהר אחר, נובעת משיקולים ענייניים הנוגעים למבקש עצמו.

5.

אף לגבי החזקתו של המבקש בתנאי הפרדה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. על אף הקושי הגלום בהחזקתו של עציר בהפרדת יחיד (וראו, לדוגמה, רע"ב 2635/13 אבוטבול נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 ( 5.6.2013); רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל (8.11.2011)), אמצעי זה עשוי להיות הכרחי במקרים מסוימים, ולאחר עיון בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, השתכנעתי כי לא בכדי הוחלט על המשך החזקתו בתנאים האמורים, ואין לי אלא להפנות לקביעותיו של בית משפט קמא בנושא (עמ' 5 לפסק הדין).

6.

כפי שציין בית משפט קמא, בהתייחסו לשתי העתירות, בהמשך הדרך, יהא על המשיב לבחון את האפשרות להקלה בתנאיו, כולל ביטול החזקתו בהפרדה והעברתו למתקן כליאה במרכז הארץ. כל זאת, כפוף כמובן לשיקול דעתם של הגורמים הרלוונטיים, ובין היתר, על פי המידעים המודיעיניים שיעמדו בפניהם.

7.

לפני סיום, אך לא אחרון בחשיבותו.

המבקש טען כי הוחזק בתנאי בידוד בצינוק משך כמעט חודש, עת שהה בבית המעצר קישון. בתגובת המשיב בערכאה קמא הוסבר כי המשיב הועבר מבית המעצר קישון נוכח היעדרם של תאי הפרדה. אולם, המשיב לא מצא להתייחס בתגובתו לטענת המבקש כי עד מועד העברתו הוא הוחזק בתנאי בידוד בצינוק (להבחנה בין הפרדה לבין בידוד (ראו סימן ב'1 לפקודת בתי הסוהר, העוסק בהחזקה בתנאי הפרדה, לעומת סעיף 58 לפקודת בתי הסוהר הדן באמצעי ענישתי של בידוד; כן ראו רע"ב 823/96 ואנונו נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נא (2) 873, 876 (1997)).

המשיב מתבקש להתייחס לטענתו של המבקש כי בשל היעדר אגף הפרדה ותאי הפרדה בקישון הוא הוחזק בשל כך בתנאי בידוד בצינוק, וליתן תשובה משלימה לגבי נקודה זו עד ליום 18.2.2018.

8.

בכפוף לאמור בסעיף 7 לעיל, הבקשה נדחית על כל סעיפיה.