רע"ב 1331/08 יעקב בן עמי נ. מדינת ישראל

1.המבקש, אדם בן 77 שנים, הורשע בביצוע שורה ארוכה של עבירות, ובמרכזן 11 מעשים מגונים בצעירות שונות, שלא בהסכמתן החופשית. בעקבות הרשעתו, נגזרו לו ששה חודשי מאסר. בקשה שהגיש לנציב שירות בתי הסוהר לשחרור מוקדם נדחתה. בעתירה שהגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, טען המבקש כי החלטתו של הנציב אינה סבירה, באשר היא מתבססת על נתונים שגויים, ובעיקר על-כך שהוא נעצר בעבר בחשד לעבירה של אינוס והורשע בביצוע מעשים מגונים בכוח שעה שבפועל לא היו דברים מעולם. בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום לקבל טענה זו, וקבע כי נוכח הסיכון הנשקף מן המבקש, אין מקום לשחררו בטרם סיים לשאת בעונשו עד תום.

2.מכאן הבקשה שבפני, בה שב המבקש על טענותיו. דין הבקשה להידחות. בית-המשפט המחוזי ליבן את עניינו של המבקש כל צורכו, ולא מצאתי כי יש מקום ליתן לו רשות לערער. כידוע, רשות זו תינתן רק באותם מקרים יוצאי-דופן החורגים מדל"ת אמותיו של ההליך הפרטני (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86)). לא כזו היא הבקשה שבפני, העותרת לבחינת נסיבותיו האישיות של המבקש פעם נוספת. מעבר לנדרש אציין, כי מגורמי הטיפול השונים עולה, כי המבקש טרם הפנים את חומרת מעשיו, ואף משום טעם זה דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.