רע"ב 1347/14 אליאור ביטון נ. שרות בתי הסוהר

ענייננו בבקשה הנדונה כמעט בדקה התשעים. עוד כשלוש שעות אמור להיערך אירוע ברית של בנו של העורר, אשר נמצא כרגע בכלא שאטה.

הערר נסב על החלטתו של בית המשפט המחוזי, שדחתה את הבקשה לאפשר לעורר להשתתף באירוע הברית באולם אירועים באור-יהודה.

אקדים ואתחיל בהלכה הידועה, לפיה לא בנקל תינתן בקשת רשות ערעור בענייני עתירות אסיר, וענייננו אינו חורג מעניינו הפרטני של העורר. אמשיך בהלכה הידועה לפיה, ברגיל, ההחלטה להתיר יציאתו של אסיר לחופשה, נתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשרות בתי הסוהר, כך שבית המשפט אינו נוהג להמיר שיקול דעתו בשיקול דעתם, ותפקידו העיקרי של בית המשפט הוא בבחינת סבירותה או חוקיותה של ההחלטה.

בפני בית המשפט הוגש המידע המודיעיני. כשלעצמי, סברתי כי לפחות חלק מהמידע אינו אמור להוות מכשול לצורך הבקשה דכאן, אך הוטרדתי בשל מידע פרטני וקונקרטי. בכל מקרה, בהתחשב בכך שעל פי הנהלים אין ליווי אל או בתוך אולם אירועים, אני סבור כי ההצעה לאפשר לעורר להשתתף בטקס עצמו, אך שלא באולם האירועים, היא הצעה מאוזנת, אשר מביאה לידי ביטוי, מחד, את הנכונות לאפשר לעורר להשתתף בברית המילה, ומאידך, מביאה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לעורר.

אשר על כן – ולא אכחד כי התלבטתי בעניינו של העורר – ולמרות שאני מבין לליבו ולרצונו ליטול חלק באירוע באולם השמחות, איני רואה להיעתר לבקשה.

סוף דבר, שהערר נדחה.