רע"ב 1602/09 מחמד עלאונה נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' ביתן) מיום 12.2.2009 אשר דחה את עתירת המבקש לפסוק לו פיצוי בסך 2,500 ש"ח.

1.בפי המבקש, אסיר בלתי מיוצג, תלונות נגד גורמים שונים בשב"ס אשר לטענתו מתעלמים מפניותיו, נמנעים מלטפל בבעיותיו ומעלימים עתירות שהוא מבקש להגיש באמצעותם לבתי המשפט. בהחלטתו מיום 12.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' ביתן) את עתירת המבקש לפסוק לו פיצוי בסך 2,500 ש"ח בשל הטרדה ואי-הנוחות שנגרמו לו לטענתו עקב שיבוש הליך העתירה על-ידי קצינת עתירות ועל-ידי גב' רונית חכמון. המבקש טען כי הוא יודע שתביעה כספית אין מקומה להתברר במסגרת עתירת אסיר וכי בהתאם הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע. דא-עקא, כך לטענתו, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתו וחייב אותו לשלם הוצאות בסך 600 ש"ח בנימוק שהמקום לבירור התביעה הינו במסגרת עתירת אסיר. בתגובה להבהרת בית משפט קמא לפיה אם ברצון המבקש לתקוף את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות עליו להגיש בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, טען המבקש כי עשה כן אלא שבקשת רשות הערעור שהגיש "נעלמה". טענות נוספות שהעלה המבקש באותו דיון נוגעות לעתירה אחרת (להלן: העתירה האחרת ), אך מטענותיו אלה חזר בו המבקש בתום הדיון בפני בית משפט קמא. עוד טען, כי יש ברשותו מסמכים התומכים בטענותיו אך הם אינם בידיו ולכן ביקש לדחות את הדיון בעתירה למועד אחר. בית משפט קמא דחה את העתירה בקובעו כי אין הוא מוסמך לעסוק בתביעות כספיות ובאשר לעתירה האחרת ציין בית משפט קמא כי המבקש הסכים לחזור בו ממנה ועל כן הורה על השבת האגרה ששילם, ככל ששילם, בגינה.

המבקש אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטי ויש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. המבקש טוען כי נודע לו על הדיון בבית משפט קמא רק שעה לפני שהחל וכי לא היה סיפק בידו להצטייד במסמכים להוכחת טענותיו, כי בית משפט קמא התעלם מטענתו זו ומשום כך נפגעו זכויותיו. המבקש שב וטוען כי עתירות קודמות שהגיש "נעלמו" וכי שילם אגרה במסגרת עתירות אחרות שהגיש אך ענייניו טרם נדונו. עוד טוען המבקש כי קביעת בית משפט קמא לפיה אין זה מסמכותו לדון בתביעות שעילתן כספית עומדת בניגוד להחלטת בית המשפט לתביעות קטנות בעניינו, אשר מצדו הפנה את המבקש להליך של עתירת אסיר. המבקש מוסיף וטוען כי הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו בבית משפט לתביעות קטנות אך ערעור זה "נעלם" בבית המשפט וכי לו עצמו שמור עותק חתום שיש בו כדי להעיד על כך שהגיש ערעור כאמור. לפיכך עותר בפניי המבקש כי אבטל את החלטת בית משפט קמא, כי אתיר לו להגיש תביעה אזרחית לבית משפט השלום בגין התנהלות בלתי חוקית של גורמים בשב"ס, לטענתו, כגון "העלמת" עתירות אחרות שהגיש, כי אורה על החזר האגרה ששילם בגין אותן עתירות "שנעלמו" וכי אורה לשב"ס להשיב לידיו מסמכים שהגיש לבית משפט זה אשר הועברו לשב"ס וטרם הוחזרו לו.

3.דין הבקשה להידחות. טענות בדבר נזקים כספיים ותביעות לפיצוי אין מקומן בעתירות אסירים אלא בהליך אזרחי, ומשכך צדק בית משפט קמא בדחותו את העתירה. מן החומר שצורף לבקשה לא הוברר מהו ההליך שנקט המבקש בבית משפט לתביעות קטנות ומה ההחלטה שניתנה שם. מכל מקום, הדרך להשיג על כך היא בהגשת בקשת רשות ערעור כהוראת סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וככל שהמבקש הגיש בקשה כדין בהקשר זה (ולטענתו עשה כן ויש בידיו עותק המוכיח זאת), פתוחה בפניו הדרך לפעול לקיומו של אותו הליך ולהעלות במסגרתו את טענותיו.