רע"ב 1662/98 מדינת ישראל נ. יורם שקולניק

זו ניתנה עקב טעות. למעשה, הסכמת המדינה היתה רק לכך שהמשפחות תוכלנה להכניס בכל אחד מביקוריהן בכלא כרטיס טלכרט אחד בן מאה ועשרים פעימות, תחת ההוראה הקודמת בדבר הכנסת כרטיס טלכרט בן מאה פעימות בלבד, ולא כפי שהובן הדבר על ידי בית המשפט. אשר על כן, פנתה המדינה לבית המשפט בבקשה שיקיים דיון חוזר בשאלה זו.

ביום 25.2.98 התקיים הדיון החוזר, ובסופו החליט בית המשפט לקבל את עתירת המשיב, בקבעו:

"מותר להכניס לבני משפחה טלכרטים לאסיר באותה כמות כפי שמותר לקנות בקנטינה".

על החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית לרשות ערעור.

2.ההסדר אשר היה נהוג בבתי הסוהר, עד להחלטה האמורה, וזאת בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר 12.04.08, היה כדלהלן: לכל אסיר מותר לרכוש כרטיסי טלכרט בקנטינות הכלא באורח חופשי, בהגבלה אחת, והיא שהסכום בו הוא רשאי לקנות כרטיסי טלכרט לא יעלה על סכום הוצאות הקנטינה המותר לו באותו חודש. בנוסף, הותר לבני משפחה המבקרים אסיר להביא לאסיר, בכל ביקור, כרטיס טלקרט בן מאה פעימות. כאמור לעיל, עניין אחרון זה תוקן, כששלטונות הכלא הודיעו שהם מוכנים לכך שהכרטיס יוכל להיות של מאה ועשרים פעימות. לגבי אסיר הזכאי כל שבוע לביקור, כמו המשיב, בני משפחתו יכולים להביא לו מידי חודש לפחות ארבעה כרטיסים בני מאה ועשרים פעימות כל אחד, וזה בנוסף לכרטיסים שהוא יכול לרכוש בקנטינה.

לאמור לעיל נוסיף, שבישיבה שהתקיימה בפנינו הועלתה על ידי בית המשפט האפשרות להגדלת כמות הכרטיסים שבני המשפחה יוכלו להביא לאסיר בעת ביקוריהם. בהודעה מטעם המבקשת אשר התקבלה ביום 17.6.98 הודיעה באת כוח המדינה, שבעקבות הצעת בית המשפט, הסכימו שלטונות בתי הסוהר להכפלת מספר כרטיסי הטלכרט שניתן יהיה להכניס בכל ביקור של בני משפחה. מעתה ואילך תותר הכנסת שני כרטיסי טלכרט בני מאה ועשרים פעימות כל אחד בכל ביקור.

3.בהחליטו לקבל את עתירת המשיב כאמור, לא נימק בית המשפט המחוזי את החלטתו. בית המשפט המחוזי לא נימק מה אינו סביר וראוי בהחלטת שלטונות הכלא ועל שום מה נדרשת התערבות בית המשפט. כידוע, אין על בית המשפט הדן בעתירות אסירים לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המחליטה. מה שמוטל עליו הוא, לבחון אם הרשות המחליטה שקלה את השיקולים הצריכים לעניין ואיזנה ביניהם כהלכה (רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 804).

4.בשקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגענו למסקנה שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד. הננו סבורים שמתן אפשרות לרכוש כרטיסי טלכרט בקנטינה עד לגובה הסכום המותר בהוצאה לאסיר באותו חודש, בצירוף האפשרות לקבל מבני המשפחה שמונה-תשעה כרטיסי טלכרט בני מאה ועשרים פעימות כל אחד מידי חודש, עונה בצורה סבירה על צרכי שמירת הקשר של אסיר עם בני משפחתו ואחרים עמם ברצונו לשוחח טלפונית.

אם נוסיף לכך את החששות והסיכונים הבטחוניים עליהם הצביעה המבקשת בבקשתה, במקרה של מציאות מספר כרטיסי טלכרט רב בידי אסירים, הננו סבורים שלא היתה עילה לקבלת עתירת המשיב על ידי בית המשפט המחוזי.

נציין, שנוכח הסכמת שלטונות הכלא לכך שבכל ביקור בני משפחה ניתן יהיה להביא לאסיר שני כרטיסי טלכרט בני מאה ועשרים פעימות כל אחד, הסכים המשיב לפנינו לביטול החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שמירת זכותו לפנות בעתיד נוספות לבית המשפט.

5.על סמך כל האמור, אנו מחליטים ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור, במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.2.98 מבוטלת בזה. רשמנו בפנינו את הצהרת המדינה בדבר הכלל על פיו הרשות לבני משפחתו של כל אסיר להביא לו בכל ביקור בכלא שני כרטיסי טלכרט בני מאה ועשרים פעימות כל אחד.