רע"ב 1692/15 בני סלע נ. . שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן ) בעת"א 55877-12-14 מיום 17.2.2015, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להחיל עליו את התעריף המוזל לשימוש בטלפונים בתוך בית הסוהר.

רקע

1.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי שבה ביקש את "עזרת בית המשפט למימוש סעד לתעריף מוזל שניתן בעניינו ע"י בימ"ש המחוזי ב"ש". ברקע העתירה עומד פסק דין שניתן בשנת 2007 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, שבו נקבע, בין היתר, כי "לפנים משורת הדין אושר לעותר [למבקש, י.ד ] תוספת של 20 דקות לצורך ניהול שיחות טלפוניות בשעות הערב, בהן תעריף השיחות הוא מוזל" (עע"א 5534/07). המבקש טען בעתירתו כי הליך החלפתו של מערך הטלפוניה בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), מטלפונים של חברת בזק למערכת טלפוניה חדשה המכונה "שחף", מרע את מצבו היות שבמערכת בזק נהוג תעריף דיפרנציאלי והמבקש היה עושה שימוש ב"שעות השפל" המוזלות, בעוד שהתעריף במערכת שחף הוא אחיד. הוא ביקש כי תימצא דרך להבטיח את "מימוש הסעד" שבו זכה בפסק הדין משנת 2007 הנ"ל, בין אם באמצעות הטלפונים של בזק ובין אם באמצעות הטלפונים החדשים של מערכת שחף.

2.

בתגובה לעתירה הפנה המשיב לבג"ץ 2779/13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' שירות בתי הסוהר (להלן: בג"ץ שחף ), וטען כי מדובר בעתירה עקרונית התלויה ועומדת לפני בית משפט זה, אשר עוסקת בהחלפת מערכת הטלפוניה בשב"ס ובכלל זה בסוגיה שהעלה המבקש בעתירתו. לפיכך, כך טען המשיב, אין מקום להכריע בנושא במסגרת עתירת המבקש. עוד נטען כי ממילא אין כל פגיעה במבקש הואיל ובבתי הסוהר עדיין מוצבים טלפונים של בזק לצד הטלפונים החדשים, ולכן במצב הנוכחי הוא עדיין נהנה מהתעריף המוזל.

3.

בפסק דין מיום 17.2.2015 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה מבלי לדון בה לגופה. נקבע כי הסוגיה שמעלה המבקש בעתירתו זהה לזו המצויה בדיון לפני בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ שחף . משכך, קבע בית המשפט כי "לא יהיה זה נכון שבמסגרת עתירת אסיר, בית המשפט המחוזי ייכנס לדון ולקבל החלטות בעניין הקשור בעתירה התלויה ועומדת זה עתה לפני בית המשפט העליון." בתוך כך הדגיש בית המשפט כי אין בכך משום התייחסות לגופן של טענות המבקש.

4.

מכאן הבקשה שלפני. בבקשתו יוצא המבקש נגד קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין באפשרותו להידרש ולהכריע בטענותיו לגופן, כיוון שתלויה ועומדת עתירה בנושא לפני בית משפט זה באותם העניינים. לטענתו, לא מדובר באותו הנושא אלא בעניין פרטני וקונקרטי הנוגע אליו בהיותו אסיר חסר אמצעים ונזקק. הוא טוען כי המשיב עושה שימוש חוזר בטענה כי תלויה ועומדת עתירה בבית המשפט העליון על מנת להביא לדחייה על הסף של עתירות אסירים העוסקות במערכת הטלפונים החדשה. לדבריו, בתי המשפט המחוזיים מאמצים טענה זו בלי לבחון אם העתירות אכן מעלות את אותן הסוגיות. לשיטת המבקש, אין כל מניעה כי בתי המשפט המחוזיים יידרשו לעתירות אסירים הנוגעות למערכת שחף, לרבות עתירתו הנוכחית, שכן יש להם סמכות מקבילה לזו של בית המשפט הגבוה לצדק. עוד הוא מפנה לסעיף 4 להחלטה מיום 24.12.2014 שהתקבלה בבג"ץ שחף , ממנו הוא מסיק כי בית המשפט העליון התיר במפורש פניה לבתי המשפט המחוזיים בנושאים הקשורים במערכת שחף. לבסוף, הוא מבהיר כי בקשתו היא לשמור על הסעד שקיבל מבית המשפט המחוזי בפסק הדין משנת 2007 ולא להכריע בסוגיות החורגות מכך.

5.

בתגובתו טוען המשיב – באמצעות בא-כוחו, עו"ד נחי בן אור – כי אין ליתן רשות ערעור במקרה הנוכחי שכן הבקשה אינה מעלה נושא בעל חשיבות כללית, מעבר לעניינו הפרטני של המבקש. כמו כן, טוען המשיב כי בדין נמנע בית המשפט המחוזי מלהכריע בטענות המבקש לגופן מאחר שהן תלויות ועומדות לפני בית משפט זה, לרבות טענות הנוגעות לתעריפי השיחות במערכת החדשה. המשיב מוסיף וטוען כי עלות השיחות במערכת שחף נמוכה מהעלות הממוצעת בגין שימוש בטלפונים של בזק. אמנם עבור אסירים שהקפידו להתקשר בשעות השפל בלבד, המעבר למערכת שחף, שבה עלות קבועה על פני כל שעות היממה, עלולה לגרור ייקור; אך הטמעת המערכת צפויה לתת מענה הולם לצרכי האסירים בכללם ולכן אין כל עילה להתערבות. יתרה מזאת, המשיב דיווח בתגובתו כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, הועבר המבקש לבית סוהר שבו פועלים טלפונים של מערכת שחף בלבד. כן דווח כי בבית הסוהר בו מוחזק המבקש כעת אין הגבלה על השעות שבהן ניתן לקיים שיחות טלפון, אך לא מובטח למבקש כי יתאפשר לו לקיים שיחות דווקא בשעות הרצויות לו מפאת היחס בין כמות האסירים לכמות הטלפונים העומדת לרשותם. לפיכך, גם אלמלא הוחלפו הטלפונים של בזק בטלפונים של מערכת שחף באגף שבו שוהה המבקש, ספק אם כלל היה מתאפשר לו לבצע שיחות בשעות המוזלות דווקא.

6.

בתגובה לטענות המשיב טען המבקש כי הוא אינו מעוניין שבית המשפט העליון יידרש בגדר הבקשה הנוכחית לשאלת הסעד הפרטני שהוא מבקש אלא ידון בשאלת הסמכות, דהיינו השאלה אם ובאיזה נסיבות רשאים בתי המשפט המחוזיים להידרש לסוגיות הקשורות למערכת שחף, בהינתן העתירה התלויה ועומדת לפני בית המשפט העליון. הוא חוזר ומדגיש כי הנושא שהוא מעלה בבקשתו, שעניינו באסירים נזקקים ומעוטי יכולת, אינו נמנה עם הנושאים הנדונים בבג"ץ שחף .

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בכתובים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מקום בו עולה מהבקשה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא אחר בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.86); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט א' א' לוי (11.3.2009)].

אין ספק כי המבקש מעלה סוגיה עקרונית וכללית החורגת מעניינו הפרטני, והיא השלכות השינוי שחל בתעריפי שיחות הטלפון בעקבות החלפת מערכת הטלפונים הנהוגה בשב"ס, ובכלל זה השלכותיה על אסירים המוגדרים כ"נזקקים". ואולם, עיון בבג"ץ שחף מלמד כי סוגיה זו נמנית עם הטענות שהועלו בו. נטען שם במפורש לפגיעה קניינית באסירים, בין היתר, מחמת העובדה שעלותה של דקת שיחה במערכת שחף יקרה מהמחיר המקובל בשוק התקשורת. העתירה אף כוללת התייחסות לעלותה של דקת שיחה בשעות השיא ובשעות השפל במערכת בזק. מדובר, אם כן, בנושא תלוי ועומד בבית משפט זה. אוסיף כי בית משפט זה החליט בגדרו של בג"ץ שחף שלא ליתן צו ביניים המעכב את הטמעת מערכת שחף בבתי הסוהר עד להכרעה בעתירה, חרף הטענה לפגיעה באסירים כתוצאה מהטמעתה. בנסיבות אלה, בצדק נמנע בית המשפט המחוזי מלדון ולהכריע בטענות המבקש ולהושיט לו סעד פרטני.

אבהיר כי אין מניעה שבתי המשפט המחוזיים יידרשו לעתירות אסירים העוסקות במערכת הטלפוניה החדשה, כל אימת שמועלית בהן סוגיה שאינה חופפת לאלה הנדונות בבג"ץ שחף . ניסיונו של המבקש לבדל את עצמו מהסוגיה הכללית בהיותו אסיר נזקק או בכך שהוא זכה ב"סעד" המקנה לו הטבה מיוחדת (במסגרת פסק הדין משנת 2007), אינו מוציא את בקשתו מתחולתה של הסוגיה העקרונית שהועלתה בבג"ץ שחף .

אוסיף כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמבקש לפנות למשיב בבקשה חדשה, וזאת בשים לב לכך שהנסיבות בעניינו השתנו וכעת הוא מוחזק בבית סוהר בו מותקנים טלפונים של מערכת שחף בלבד.

סוף דבר, הבקשה נדחית.