פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
171/20
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
דידי סיבוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין שניתן ביום 25.12.2019 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"א
26701-10-19 (שופט עמית א' יעקב)
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (שופט עמית א' יעקב ), אשר ניתן ביום 25.12.2019 ב עת"א 26701-10-19,
ובגדרו נדחתה עתירה בה ביקש המבקש להורות למשיב (להלן: שב"ס ) לשלבו בהליך טיפולי ייעודי מתחום האלימות הזוגית, ולחלופין לאפשר למומחה פרטי חיצוני לטפל בו בתחומי בית הסוהר.
הרקע לבקשה
2.
המבקש הינו אסיר פלילי המרצה מאסר עולם שאינו קצוב בגין רצח אשתו – מעשה שאותו, לדבריו, הוא לא ביצע. את מאסרו החל המבקש לרצות ביום 7.5.2000 בבית הסוהר איילון. המבקש שהה בבית סוהר זה כשלוש שנים; משם הוא הועבר לבית הסוהר אשל, בו שהה במשך כ-13 שנים; וביום 10.8.2016 הוחזר המבקש לבית הסוהר איילון, בו הוא שוהה עד עצם היום הזה. במהלך שהותו בבית הסוהר אשל, השתתף המבקש בשלוש קבוצות ראשוניות שונות בהנחיית עובדים סוציאליים. הקבוצה הראשונה עסקה בהעלאת מוטיבציה לצורך בטיפול, ובמסגרתה התקיימו 8 מפגשים; במסגרת הקבוצה השנייה נערכו 13 מפגשים, ועניינה היה "ויסות כעסים"; ואילו במסגרת הקבוצה השלישית, שעניינה "עיוותי חשיבה", התקיימו 12 מפגשים והמבקש הספיק ליטול חלק ב-7 מתוכם עד אשר הועבר, כאמור, חזרה לבית הסוהר איילון.
3.
ביום 13.10.2015, הגיש המבקש עתירה במסגרת עת"א 20868-10-15, בגדרה ביקש להורות לשב"ס לאפשר כניסת מטפלים חיצוניים לצורך אבחון מסוכנותו, לשלבו בהליך טיפולי מסוים, ולחלופין להורות לשב"ס להימנע משימוש בעובדה שלא עבר הליך טיפולי כנימוק נגד קציבת עונשו או כנימוק לדחיית בקשותיו ליציאה לחופשה. ביום 8.12.2015, דחה בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ג' גדעון ) את העתירה. ביום 4.6.2017, לאחר שהועבר לבית הסוהר איילון, הגיש המבקש עתירה נוספת במסגרת עת"א 37018-06-17, ובה ביקש להורות לשב"ס לשלבו בהליך טיפולי, ולחלופין לאפשר לו לזמן לכלא מטפל חיצוני פרטי. ביום 23.7.2017, לאחר הגשת העתירה ולפני הדיון בה, החל המבקש ליטול חלק בקבוצה ראשונית שעניינה "שינוי דפוסים". ביום 9.8.2017, לאור שילובו של המבקש בקבוצה כאמור, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' יקואל ) את העתירה, תוך שהוא מבהיר כי למבקש שמורה הזכות לעתור שוב אם לא ישולב בהליך טיפולי ייעודי בהמשך. בהקשר זה יובהר, כי הליך טיפולי ייעודי, בשונה מהליך טיפולי בקבוצה ראשונית שנועד להקנות כלים בסיסיים בלבד, הינו הליך אינטנסיבי ומותאם לאסיר בהתאם לצרכיו הפרטניים. עוד יצוין בהקשר זה, כי אופיו של ההליך הטיפולי עשוי לתמוך בקציבת עונשו של האסיר וגם עשוי להשפיע על מתן הטבות שונות לאסיר, כגון יציאה לחופשות.
4.
לאחר דחיית העתירה כאמור, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה במסגרת רע"ב 6499/17, וביום 25.10.2017 דחתה השופטת ע' ברון את הבקשה על הסף – זאת, מאחר שהבקשה לא העלתה שום שאלה כללית אשר חורגת מעניינם של הצדדים (להלן: רע"ב 6499/17 ).
5.
ביום 9.7.2018 שולב המבקש בקבוצה ראשונית שעניינה "אלימות אינטימית (מתקדמת)", ואשר כללה שישה מפגשים. במסמך סיכום השתתפותו בקבוצה צוין כי "אולי לראשונה לאורך מאסרו הוא מודה שפגע בה [באשתו – א.ש.] באופן התנהגותו", ובעקבות כך הומלץ להמשיך את הטיפול במבקש בטיפול ייעודי במחלקה לטיפול באלימות במשפחה. בעקבות המלצה זו, פנה המבקש בבקשה לשלבו בטיפול ייעודי, אולם לאחר בחינת מכלול הנסיבות – כולל ההתרשמות כי פנייתו של המבקש לא נבעה מתוך נזקקות טיפולית, כי אם לשם קידום אינטרסים הנוגעים לתנאי מאסרו – הוחלט לשלבו בתכנית טיפולית ייחודית לאסירי עולם שעונשם טרם נקצב, אשר תכין אותו, בהמשך, לטיפול ייעודי מתחום האלימות הזוגית. המבקש סירב להשתתף בקבוצה זו בטענה כי היא לא מספקת מענה לצרכיו הטיפוליים.
6.
ביום 17.10.2019, הגיש המבקש עתירה לערכאה קמא במסגרתה ביקש לשלבו בהליך טיפולי ייעודי מתחום האלימות הזוגית שיהא מותאם לאסירים שמכחישים את מעשב העבירה שבגינו הורשעו, ולחלופין לאפשר לפסיכולוג פרטי מטעמו להיכנס לבית הסוהר ולטפל בו שם. ביום 25.12.2019, לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה בית המשפט את העתירה. בפסק דינו, הבהיר בית המשפט כי השיבוץ להליך טיפולי כזה או אחר נעשה על פי קריטריונים רלבנטיים, וכי לאור סירובו של המבקש לטיפול שהוצע לו, אין מקום לקבל את העתירה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
7.
המבקש טוען כי הסיבה היחידה שבגינה הוא לא שולב עד כה בהליך טיפולי ייעודי מתחום האלימות הזוגית היא הכחשת ביצועה של העבירה בה הוא הורשע. לטענתו, הבקשה מעוררת שאלה כללית אשר חורגת מעניינו הפרטי – זאת, מאחר שאי-שילובו בהליך טיפולי ייעודי כאמור מהווה ביטוי להפליה גורפת של אסירי עולם אשר מכחישים את ביצוע העבירות בהן הורשעו. עוד טוען המבקש, כי ההליך הטיפולי שהוצע לו אינו מתאים לצרכיו הטיפוליים, וכי בהיעדר אפשרות מעשית לשלבו בהליך טיפולי ייעודי אשר מותאם לצרכיו, יש לאפשר לו טיפול בתחומי בית הסוהר על ידי מטפל פרטי.
דיון והכרעה
8.
דין הבקשה להידחות. בניגוד לאופן הצגת הדברים על ידי המבקש, בקשתו אינה מעלה לדיון עניין משפטי בעל חשיבות כללית כנדרש ברע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986). טענתו של המבקש כי אסיר עולם אשר מכחיש את מעשה העבירה שבגינו הוא הורשע, אינו מורשה, כביכול, להשתלב בהליך טיפולי ייעודי איננה משקפת את העובדות כהווייתן. בתגובה לבקשה מיום 13.2.2020 הובהר כי ההימנעות של שב"ס משילוב המבקש בהליך טיפולי ייעודי איננה נובעת מהעובדה שהלה מכחיש את מעשה העבירה שבגינו הוא הורשע, אלא מכך שההליך האמור נמצא לא מתאים, בשלב זה, לצרכיו הטיפוליים. עוד הובהר כי ההליך הטיפולי שהוצע למבקש הינו הליך משמעותי שאמור לארוך כשנה וחצי והוא נועד, בין השאר, להכשיר את המבקש להשתלבות בהליך טיפולי ייעודי בהמשך. משכך, ברי הוא כי ההחלטה שהמבקש בא לתקוף היא החלטה אינדיווידואלית וכי המבקש ממילא לא הוכיח שום "הפליה גורפת".
9.
בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה להתיר למבקש לערער על פסק הדין קמא.
10.
מעבר לנדרש אציין כי לא מצאתי דופי בהימנעותו של שב"ס מלשלב את המבקש, בשלב זה, בהליך טיפולי ייעודי מתחום האלימות הזוגית. הליך טיפולי שמוצע לאסיר על ידי שב"ס נועד לענות על צורך טיפולי שמובע על ידי האסיר. בהתאם לכך, סוג הטיפול שניתן לאסיר מסוים נקבע, בין השאר, לאור הנזקקות הטיפולית שאותו אסיר הביע. בתשובה לתגובה שהגיש ביום 15.3.2020, הבהיר המבקש כי הוא לא תופס את עצמו כאדם אלים; על פניו, אסיר שמחזיק בתפיסה כזאת ביחס לעצמו לא ייבנה מטיפול ייעודי מתחום האלימות הזוגית, ועל כן אין מקום לשלבו בטיפול מסוג זה. לכך יש להוסיף, כפי שפסקה השופטת ברון בעניינו של המבקש במסגרת רע"ב 6499/17, כי "סיווג אסיר לטיפול בעל אופי כזה או אחר, מצוי עמוק בגדרי שיקול דעתו המקצועי של המשיב" (שם, פסקה 12). המבקש לא הצביע על שום עילה מוכרת להתערבות שיפוטית בהחלטה מקצועית של שב"ס, ולפיכך אין מנוס מן המסקנה כי הערכאה קמא צדקה בהחליטה לדחות את עתירתו.
11.
באשר לבקשת המבקש כי יורשה לו להכניס מטפל פרטי אל כותלי הכלא – בקשה זו נוגדת את הנהלים על פיהם שב"ס פועל בעניינים מסוג זה. בפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.68.00, שכותרתה "כניסת מומחים פרטיים לבתי סוהר", נקבע (בסעיף 4) כי "כניסת מומחה פרטי תותר לצורך מפגש עם אסיר על-מנת לבנות תכנית שיקום לאחר שחרור בלבד" וכן (בסעיף 5) כי "לא תותר כניסת מומחה פרטי לשם מתן טיפול לאסיר בתקופת המאסר". לנוכח ההוראות הברורות הללו, אין בידי להיעתר לבקשה גם בקשר לסעד זה (ראו והשוו: רע"ב 744/17 עווד נ' שירות בתי הסוהר (20.2.2018) ).
12.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום,
כ"ח באדר, התש"ף (24.3.2020).
ש ו פ ט