רע"ב 1723/19 ודים מולדבסקי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, אסיר בכלא השרון, הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה מנהלית במסגרתה עתר לשלושה סעדים: האחד , סעד הצהרתי לפיו יהיו המבקש ובת זוגו רשאים להעביר כל מסמך הדרוש להם להכנסה או להוצאה מבין כותלי הכלא לרשויות המוסמכות בשב"ס לבדיקה, ועצם מסירת המסמכים לא תוביל לנקיטת סנקציות מנהליות כלפיהם; השני , ביטול הענישה המשמעתית שננקטה כלפי המבקש בגין ניסיונו להעביר לבת זוגו מסמכים שביניהם נמצא סרטוט מפורט של מבנה התא בו הוא מוחזק, אשר נערך בכתב ידו; ו השלישי , ביטול הגדרתו כסג"ב (סיכון גבוה לבריחה) בעקבות אותו אירוע.

2.

בפסק דין מיום 12.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ח' טרסי ) את העתירה בהתייחס לשני הסעדים הראשונים, אולם נעתר לבקשתו של המבקש לבטל את הגדרתו כסג"ב. נקבע כי אין מקום לתת חסינות מראש בנוגע לחומרים המועברים, "כל מסמך המועבר חזקה שייבחן לגופו, ובמידת הצורך יינקטו הסנקציות החוקיות הדרושות". כן נקבע, על יסוד עיון במסמכי הדין המשמעתי שצורפו לעתירה, כי ההליך המשמעתי במסגרתו שוכנע קצין השיפוט כי המבקש לא פעל בתום לב וניסה לנצל את ההליך המשפטי על מנת להוציא מחוץ לכלא שרטוט שבכוחו לפגוע בביטחון בית הסוהר – התנהל ללא דופי, ואינו מצדיק כל התערבות. עם זאת, בהתייחס לסיווגו של המבקש כסג"ב, קבע בית המשפט כי עיון בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש אינו מלמד על אינדיקציה ממשית לחשש מיוחד המתעורר ממנו לבריחה של המבקש מבין כותלי הכלא, כך שבהיעדר תימוכין נוספים לאירוע סביב שרטוט התא, אין בסיס מספק לסיווגו כך.

3.

כעת מונחת לפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין, במסגרתה "העותר מערער על החלטה כי לא יינתן סעד הצהרתי בעניין זכותו להעביר לגורמי שב"ס המוסמכים כל מסמך אשר דרוש לו להכנסה ו/או הוצאה מכותלי הכלא לצורך ניהול הליכים משפטיים שהעותר צד בהם", כמו גם על ההחלטה להותיר את דו"ח המשמעת על כנו.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל במקרה שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). הבקשה שלפניי אינה מגלה כל שאלה משפטית עקרונית ונושאת אופי ערעורי גרידא. אף לגופה, דומה שאין לבקשה יסוד, שכן טענות המבקש קיבלו מענה הולם בבית המשפט המחוזי.

5.

משכך, הבקשה נדחית.