רע"ב 1783/09 אריאל בן אור נ. נציב בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) מיום 17.2.2009 אשר דחה את עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי עונשו במאסר.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, על-פי הודאתו, בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף. המעשים בגינם הורשע המבקש בעבירות אלה פורטו בכתב האישום (להלן: כתב האישום הראשון ) ולפיו הכיר המבקש (שנקרא אז אריק טרוטר), את המתלוננת דרך אתר היכרויות באינטרנט, שם מסר לה פרטים שקריים לגבי עיסוקו והשכלתו, וקיבל ממנה 10,500 ש"ח אך לא סיפק לה מקרר ומכשירי DVD כפי שהתחייב. ביום 7.9.2008 נגזרו על המבקש, בין היתר, עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים על דרך של עבודות שירות, לאחר שבית המשפט הפעיל מאסר מותנה שהוטל על המבקש בתיק קודם. עוד נקבע בגזר הדין לאחר קבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ), כי

המבקש ירצה את עבודות השירות שהוטלו עליו במועדון לרכיבה טיפולית בתל-מונד, ותחילת ביצוען נקבעה ליום 29.10.2008. כמו כן צוין בגזר הדין כי "הוסבר לנאשם כי יערכו בדיקות פתע מטעם הממונה וכי אם לא יבצע את העבודות כנדרש – רשאי הממונה להפסיק את עבודות השירות, כך שהנאשם ישא את יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח".

2.

ימים ספורים לאחר תחילת ריצוי עונשו ולאור התנהגותו השלילית והיעדרותו של המבקש מן העבודה בשני מקרים, נערכה למבקש שיחת בירור ובסופה החליט שירות בתי הסוהר על העברתו של המבקש לפנימיית "הדסים" לצורך ריצוי עבודות השירות. סמוך לאחר מכן, ביום 5.11.2008 נעצר המבקש לאחר שהוגשה נגדו תלונה במשטרת נתניה, וביום 18.11.2008 הוגש נגדו כתב אישום נוסף בבית המשפט השלום בנתניה (להלן: כתב האישום הנוסף ), המייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה. מעובדות כתב האישום הנוסף עולה כי המבקש הכיר את המתלוננת הנזכרת בכתב האישום הנוסף באמצעות אתר היכרויות באינטרנט, כי לאחר יומיים של היכרות עמה הציע להינשא לה, יצר מצג כוזב כאילו הוא איש עשיר וקיבל במרמה סך של 104,000 ש"ח מן המתלוננת ואביה אותו לא החזיר ולא התכוון להחזיר. עוד צוין בכתב האישום כי במהלך חודש ספטמבר 2008 או בסמוך לכך הכיר המבקש באתר היכרויות באינטרנט אישה נוספת, כי הציג עצמו בפניה כאיש עסקים, ואמר לה שהוא רואה אותה כאשתו, כי היא שילמה 500 ש"ח בתום בילוי משותף וכי הקשר בינהם נותק רק לאחר שהמתלוננת התקשרה לאותה אישה וסיפרה לה אודות מעלליו של המבקש. עם הגשת כתב האישום הנוסף ביקשה המדינה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 5.1.2009 הורה בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א' רבינוביץ'-ברון) על שחרור המבקש למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. קודם לכן, ביום 11.12.2008 ובעקבות החקירה שנפתחה בעניינו של המבקש וכן בעקבות מעצרו והגשת כתב האישום נגדו ערך המפקח על עבודות השירות שימוע למבקש לעניין הפסקת עבודות השירות. במהלך השימוע טען המבקש כי המתלוננת בכתב האישום הנוסף היתה בת זוגו במשך 8 חודשים, כי הם היו אמורים להינשא ומשביטל המבקש את החתונה המתוכננת היא התלוננה עליו במשטרה והעלילה עליו דברי שקר. עוד טען המבקש באותו השימוע כי האירועים נשוא כתב האישום התרחשו טרם שהחל בעבודות השירות, כי העבירה של קבלת דבר במרמה המיוחסת לו אינה מקימה עילת מעצר וכי הוא מבקש לחזור לעבודות השירות.

3.

בתום השימוע קבע הממונה כי בנסיבות שנוצרו אין לו אלא להמליץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, וביום 25.12.2008 הגיש בקשה למשיב שיורה על הפסקה מנהלית כאמור, בציינו כי העילות לפסקת העבודות הינן היעדרותו של המבקש מן העבודה ללא אישור הממונה או המפקח ופתיחתה של חקירה נגד המבקש. ביום 30.12.2008 אכן הורה המשיב על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של המבקש בהתאם להוראת סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), כהמלצת הממונה.

4.

עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הפסקת עבודות השירות נדחתה ובהחלטתו מיום 17.2.2009 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל) כי בנסיבות העניין החלטת המשיב סבירה ואף מתבקשת. בית משפט קמא קבע כי משנפתחת חקירה נגד עובד שירות בחשד שעבר עבירה, רשאי המשיב בהתאם להוראת 51ט(א)(5) לחוק העונשין להפסיק את עבודות השירות. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי אם די לעניין זה בפתיחת חקירה קל וחומר הגשת כתב אישום כגון זה אשר הוגש נגד המבקש בעקבות החקירה שנפתחה. עוד קבע בית משפט קמא כי מעשי המרמה המיוחסים למבקש נעשו על ידו לפי האמור בכתב האישום הנוסף, החל ממאי 2008, דהיינו בין הגשת כתב האישום הראשון והרשעתו לפיו לשמיעת הטיעונים לעונש בהם טען כי הוא מכה על חטא. לבסוף ציין בית משפט קמא כי במצב הנוכחי אין המבקש יכול לבצע עבודות שירות, כי מן השימוע שנערך לו עולה שבימי רביעי וחמישי הוא אינו מגיע לעבודה וכי הדיווח על תקופת העבודה שביצע עד כה הוא שלילי ובכך יש משום הצדקה נוספת להחלטה שהתקבלה. לפיכך דחה בית משפט קמא את העתירה כאמור, והורה למשיב להתייצב ביום 1.3.2009 לריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

המבקש אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, ובהסכמת המשיב עוכב הביצוע עד להכרעה בבקשה.

5.

המבקש טוען כי המתלוננת שהגישה תלונה נגדו בתחנת משטרת נתניה ביום 5.11.2008 אינה אלא מי שהיתה בת זוגו במשך כ- 4 חודשים בין מאי 2008 לסוף אוגוסט 2008. המבקש מוסיף וטוען כי החשדות שיוחסו לו במסגרת התלונה הנם בעילה בכוח, איומים וקבלת דבר בתחבולה וכי במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו, נותרה עבירה של קבלת דבר במרמה בלבד. עוד טוען המבקש כי בנוסף לעתירה שהגיש לבית משפט קמא הגיש בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בנתניה באשר לשאלת מעצר הבית, שנדחתה ובה נקבע כי יש להמתין להחלטת בית המשפט המחוזי בעתירה. המבקש טוען כי במקרה דנן עולה שאלה משפטית עקרונית באשר לגבולות הסבירות התוחמים את שיקול דעתו של המשיב בהחליטו על הפסקה מנהלית של עבודות שירות, בהתאם לסעיף 51ט(א)(5) לחוק, קרי במקרה בו נפתחה חקירה פלילית נגד עובד שירות. עוד טוען המבקש כי שאלה עקרונית נוספת הנה האם די בכך שנפתחה חקירה פלילית נגד עובד שירות כדי שלמשיב תהיה הסמכות להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות או שמא יש לבחון כל מקרה לגופו. המבקש טוען כי ברע"ב 6757/08 אבועסא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.9.2008) (להלן: עניין אבועסא ) עליו הסתמך בית משפט קמא דובר על עובד שירות אשר עבר עבירות במהלך ריצוי עבודות השירות ואף הודה בביצוען, ואילו במקרה דנן הוא כופר במיוחס לו. עוד מציין המבקש בהפנותו לדברי כב' השופט א' רובינשטיין בעניין אבועסא כי "הדעת נותנת גם, כי לא כל חקירה פלילית מינורית תהא בהכרח עילה להפסקת עבודות שירות, אך הדבר נתון לשיקול דעתו של נציב השירות" ולטענתו אין מקום לגישה מחמירה היוצרת מציאות לפיה גורלו של עובד שירות נתון בידי כל אדם המעוניין להרע לו בדרך של הגשת תלונה במשטרה. המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שהתייחס אליו כאילו הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוסף, ואף מנה בהחלטתו שיקולים שלא נזכרו כלל בהחלטת המשיב. עוד טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו מטעויות שונות להן נתפס המשיב בהחלטתו. לפיכך עותר המבקש כי יתאפשר לו להמשיך בביצוע עבודות השירות.

6.

המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בציינו כי אין בהחלטה משום חידוש פסיקתי המצדיק מתן רשות ערעור וכי כל עניינה של הבקשה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, אשר נבחנו לגופן על ידי בית משפט קמא תוך יישום דבר המחוקק והפסיקה הנוהגת על המקרה דנן. לגופם של דברים טוען המשיב כי הוא רשאי להחליט על הפסקת עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש בבית הסוהר, אם ראה כי הנוגע בדבר "נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח" או כי "נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה", כהוראת סעיף 51ט לחוק העונשין, בהדגישו כי אין כל דרישה בחוק שהעובד יורשע תחילה בעבירה שבה הוא נחשד. עוד טוען המשיב כי נגד המבקש התנהלה חקירה והוגש כתב אישום, כי נוסף על כך נעדר המבקש מעבודתו עוד טרם פתיחת החקירה נגדו ולא ביצע את עבודות השירות כראוי וכי בכל אחת מן העילות האמורות, לא כל שכן בשילובם יחד יש כדי להצדיק את הפסקת עבודות השירות בעניינו. המשיב טוען כי עבודות שירות ניתנות לנאשם שהורשע כפריבילגיה, כי עליו לעמוד בכללים להם התחייב וכי אי-התייצבות סדירה במקום העבודה וכן פתיחת חקירה, לא כל שכן הגשת כתב אישום, מקימות ראיות מנהליות המעמידות בספק רב את התאמתו של המבקש לעבודות השירות. לפיכך טוען המשיב כי ההחלטה שקיבל הינה סבירה ואף מתחייבת בנסיבות העניין, ואין מקום להתערב בה.

7.

בתשובה לתגובת המשיב טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית עקרונית והיא שאלת פרשנותו של סעיף 51ט(א)(5) לחוק וכי מדבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בעניין אבועסא לעיל עולה שאין להחיל בהכרח את האמור ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) במקרים שבהם מדובר בגלגול שיפוטי שני לאחר החלטה מנהלית. לגופם של דברים טוען המבקש בתשובתו כי בגין היעדרותו ממקום עבודות השירות הראשון הוא הועבר למקום עבודה אחר אך עבודות השירות לא הופסקו בגין כך. עוד הוא טוען כי ההיעדרות ששימשה עילה להפסקת עבודות השירות נבעה ממעצרו וכי הוא אכן הגיש בקשה להעדר מן העבודה בימים רביעי וחמישי, אך בקשה זו לא הייתה חלק מהנמקת המשיב להפסקה המנהלית ומשכך לא היה מקום שבית משפט קמא יתייחס לכך. לבסוף טוען המבקש כי אין בתגובת המשיב הסבר לטעויות שנפלו בהליך הפסקת עבודות השירות ובהן הסברה כי נעצר עד תום ההליכים וכן הסברה כי הואשם בעבירה נגד מתלוננת במהלך חודש ספטמבר, לאחר מתן גזר הדין. טעויות אלה יש בהן לטענתו להצדיק, למצער, את החזרת ענינו לשיקול דעת מחודש של המשיב.

8.

דין הבקשה להידחות. סעיף 51ט לחוק העונשין נותן בידי המשיב שיקול דעת להחליט על הפסקת עבודתו של עובד שירות ועל ריצוי יתרת עונש המאסר בבית הסוהר בהתרחש איזה מן המקרים המנויים באותו סעיף, לרבות אם "נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה". במקרה דנן אין חולק כי המבקש נעצר ונפתחה נגדו חקירה פלילית אשר בעקבותיה הוגש נגדו כתב אישום וכי באותו שלב שוחרר למעצר בית. כל ההתרחשויות הללו אירעו לאחר שהמבקש החל לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות, בגין העבירות נשוא כתב האישום הראשון. נתונים אלה שהיו בפני המשיב די בהם כדי להצדיק את ההחלטה שקיבל בדבר הפסקת עבודות השירות בעניינו של המבקש, והמבקש מצידו לא הצביע בשימוע על טעם כלשהו המצדיק שלא לעשות כן. אדרבא, כפי שציין בצדק בית משפט קמא, העובדה כי מדובר בעבירה מאותו הסוג שבגינה הוא מרצה את עבודות השירות, מהווה שיקול נוסף לחובתו. אכן בהחלטת המשיב מיום 30.12.2008 צוין בטעות כי המבקש "עצור עד תום ההליכים" אף כי באותו שלב טרם נתקבלה החלטה בעניין מעצרו עד תום ההליכים והוא היה עצור "עד החלטה אחרת". כמו כן, נכון הוא כי האישה הנוספת הנזכרת בכתב האישום לא התלוננה נגד המבקש, וזאת בניגוד לאמור בבקשה להפסקה מנהלית שהגיש הממונה למשיב. אך לא מצאתי כי אי-דיוקים אלה יש בהם כדי להצדיק שינוי ההחלטה, או אף החזרת העניין לשיקול דעת נוסף של המשיב, נוכח הנסיבות שתוארו לעיל עליהן אין חולק.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 29.3.2009 עד השעה 10:00 במזכירות בית משפט השלום בתל-אביב.