פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"ב
1809/00
בפני:
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
המבקש
:
מוחמד אבו-אלעמרין
נגד
המשיב
ות
:
1. מדינת ישראל
2.
ועדת השחרורים
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בבאר-שבע מיום 12.1.00 בע"ש 3232/99
שניתן
על ידי כבוד סגר הנשיא א' לרון,
סגן
הנשיא י' פלפל והשופט נ' הנדל
בשם
המבקש: בעצמו
בשם
המשיבות: עו"ד אבי ליכט
החלטה
1.המבקש הורשע בעבירות בטחוניות חמורות ונדון בסך הכל לתשע שנות מאסר בפועל ועוד מאסרים על-תנאי. העבירות בוצעו בעוד המבקש חבר בחולית עז אדין אלקאסם, הזרוע הצבאית של ארגון החמאס. שחרורו המינהלי של המבקש יחול ב29.1.2002- והמועד שבו חלפו שני שלישים מתקופת מאסרו היה 30.11.99.
2.בקשתו של המבקש לשחרור ברשיון נדחתה על ידי ועדת השחרורים, לאחר שהמבקש ויתר על הופעה לפניה. בנמקה את החלטתה כתבה הועדה, בין השאר, שהמבקש ממשיך להשתייך לארגון החמאס גם בבית הסוהר ובהתאם לחוות הדעת של שירותי הבטחון עשוי שחרורו לפגוע בצורה ממשית בבטחון המדינה ובאזרחיה. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את עתירתו של המבקש כנגד החלטת הועדה והוא - לאחר שעיין בחוות דעתם של גורמי הבטחון - קבע שלא נפל פגם בהחלטת הועדה.
לפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.
3.טענת המבקש לפני היא שהוא מתעתד לאחר שחרורו לעבוד ברשות הפלשתינאית כמו אסירי חמאס אחרים ששוחררו ולפיכך - כך נטען על ידו - אין הוא מסוכן עוד למרות שהוא עדיין "חייב להיות תחת מ(ס)גרת ארגון מסויים".
אני סבור שאין יסוד מספיק להתערב בשיקולי הערכאות שקדמו לי. בדין מציינת המדינה בתשובתה שהמבקש אינו עומד בתנאי הסף המצדיקים מתן רשות לערער בגלגול שלישי. כפי שמציינת המדינה רשאית היתה ועדת השחרורים להביא בחשבון, בכלל שיקוליה, את טיבן של העבירות בהן הורשע המבקש ואת השתייכותו הארגונית המהותית, לארגון החמאס, שלא פסקה גם בתקופת המאסר. בנסיבות אלה יכלה הועדה לקבוע (ועמה בית המשפט המחוזי) שקיים סיכון ממשי בשחרורו של המבקש בטרם עת אף אם הוא עצמו טוען שאין הדבר כך.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תש"ס
(4.4.2000).
המשנה
לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00018090.
B03
/שב