רע"ב 1828/16 מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר נ. דלאל דאוד

בקשת רשות ערעור מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"א 29086-01-16, אשר ניתנה ביום 17.2.2016 על-ידי הנשיא א' טל .

1.המשיבה מרצה עונש מאסר עולם בגין הרשעתה ברצח בעלה. בשנת 2014 נקצב עונשה, כך שמאסרה צפוי להסתיים בשנת 2026. ביום 18.1.2016 החליטה נציבת שירות בתי הסוהר שלא לאשר את שילובה בסבב חופשות, זאת בהתאם להמלצת ועדת אסירי עולם. ברקע להחלטת הנציבה ולהמלצת ועדת אסירי עולם, ניצבו מספר חוות דעת עדכניות שנערכו ביחס למשיבה על-ידי ועדת אלמ"ב, גורמים פסיכולוגיים וגורמים מודיעיניים. יצוין כי ועדת האלמ"ב סברה כי ניתן לשלב את המשיבה בסבב חופשות בכפוף לקיומם של תנאים מגבילים משמעותיים. עם זאת, כאמור, ועדת אסירי עולם המליצה לא לעשות כן, בעיקר בשל המסוכנות הנשקפת מהמשיבה, אשר הוגדרה במסגרת האבחון הפסיכולוגי כ"בינונית", ונוכח המידע המודיעיני שהוצג בעניינה.

2.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי עתירת אסיר נגד ההחלטה שלא לשלבה בסבב חופשות. בית המשפט קיבל את עתירתה, בזה הנימוק:

"ועדת אסירי עולם, שדנה בבקשת העותרת לצאת לחופשות, לא המליצה לעשות כן לעת הזו נוכח הערכת המסוכנות שעלתה באבחון הפסיכולוגי והתנהגותה הבריונית של העותרת, כפי שעולה מהמידעים החסויים.

עיון במידע החסוי שהוצג בפניי מעלה כי מדובר במידע מהזמן האחרון יחסית, שיש בו כדי להעיד על התנהגות שלילית של העותרת.

עם זאת, נראה לי כי נוכח המלצת ועדת אלמ"ב להוציא את העותרת לחופשות על מנת לחזק אותה בהליך הטיפולי שבו היא נמצאת לקראת שיקומה, דבר שיש לקוות שיפחית את התנהגותה כפי שבאה לביטוי בעבר, וגם בזמן האחרון, מן הראוי לאפשר לעותרת לצאת לחופשות במהלך חודש מרץ 2016 בתנאים שייקבעו על ידי המשיב ו/או משטרת ישראל.

אינני מתעלם מהערכת המסוכנות הבינונית של העותרת כפי שעולה מסיכום האבחון הפסיכולוגי שנערך לה, אך יש לקוות כי המשך ההליך הטיפולי, בצירוף שילובה של העותרת באגף שיקום, יפחית את המסוכנות וילמד אותה להתנהג כפי שמצופה ממי שתבקש להשתחרר על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה ומורה למשיב לאפשר לעותרת לצאת לחופשות במהלך חודש מרץ 2016 בתנאים שייקבעו על ידי המשיב ו/או משטרת ישראל."

3.המדינה לא השלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי, ועל כן הגישה את בקשת רשות הערעור דנא. המדינה סבורה כי בהחלטת בית המשפט נפלו "פגמים מהותיים" (פסקה 24 לבקשה), בפרט מכיוון שלא נשקלה כראוי המסוכנות הנשקפת מהמשיבה. לגישת המדינה, פגמים אלו מצדיקים מתן רשות ערעור וקיום דיון נוסף באותה השאלה גם על ידי בית משפט זה. המשיבה מתנגדת לבקשה, כאשר לעמדתה לא מתעוררת במקרה הנדון שאלה משפטית עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבה סבורה כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, משהיא אינה מגלה כל פגם.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת שאלה משפטית או נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. הלכה זו חלה, כמובן, גם בבואנו לבחון בקשות רשות ערעור המוגשות מטעם המדינה. אמנם, ייתכנו מקרים מסוימים בהם החלטות פרטניות תחייבנה בחינה מחודשת על ידי בית משפט זה, בפרט כאשר קיים חשש כי נפלה טעות מהותית בהחלטה, וכאשר להחלטה עלולה להיות השלכה ישירה על שלום הציבור ובטחונו. ואולם, איני סבור כי המקרה הנדון בא בקהלם של מקרים אלו. בניגוד לטענות המדינה, לא התרשמתי כי בהחלטת בית המשפט קמא נפלו "פגמים מהותיים", או כי הערכת המסוכנות שנערכה למשיבה לא נשקלה כראוי על-ידו. למעשה, תמהני אם נכון היה לטעון כך בנסיבות שבהן חלק מהגורמים המנהליים עצמם סברו כי יש מקום לשלב את המשיבה בסבב חופשות, וכאשר בהחלטת בית המשפט נכללה התייחסות מפורשת למסוכנות הנשקפת מהמשיבה. זאת ועוד, איני סבור כי מקרה זה הוא מסוג המקרים בהם ניתן לומר כי החלטת בית המשפט שגויה או בלתי הגיונית, במידה כזו המחייבת מתן רשות ערעור חרף היעדר קיומה של שאלה משפטית עקרונית או כללית. אוסיף כי מסקנתי אך הולכת ומתחזקת לאחר העיון בחוות הדעת שהוגשו על-ידי הגורמים המנהליים השונים, וכן בחומרים הגלויים והחסויים שהועברו לעיוני. חומרים אלו, בלי להקל ראש באמור בהם, מחזקים את המסקנה כי לא קיימת עילה להיעתר לבקשת רשות הערעור דנא.

5.סוף דבר – הבקשה נדחית.