רע"ב 1899/97 אל דיסי ריאד נ. שב"ס

1.המבקש הורשע בדין בהשתייכות לארגון החזית העממית, יצור חומר נפץ והטמנת מטען חבלה. הוא נדון למאסר בפועל של שבע שנים. ביום 30.4.96 נערך דיון בפני וועדת השחרורים בו נתבקש שחרורו המוקדם. בדיון זה הוקרא חלקו הגלוי של דו"ח השב"כ אודות המבקש. בדיון נכחה גם באת כוחו. בקשתה היתה, כי יובאו בפני הוועדה מנסחי הדו"ח לשם חקירתם.

2.ביום 20.5.96 ניתנה ההחלטה בענינו של המבקש. המבקש ביקש כי יותר לבאת כוחו לחקור את מנסחי הדו"ח, הוועדה בהחלטתה דחתה בקשה זו וציינה כי למרות כפיפותה לכללי הצדק הטבעי, אין הוועדה כפופה לכל כללי הראיות הרגילים. הוועדה גם דחתה את הטענה לפיה מוזמנים תדיר אנשי שב"כ לחקירה על דוחות שערכו. למרות קביעה זו של הוועדה, ולפנים משורת הדין, החליטה הוועדה לזמן את נציג השב"כ להופיע בפני הוועדה בלבד ולהשיב לשאלותיה.

3.ביום 17.6.96 הופיע נציג השב"כ בפני הוועדה. בו ביום, ניתנה החלטה סופית בענינו של המבקש. הוועדה קבעה, כי לאחר ששמעה את ענינו של המבקש וחקרה את כותב דו"ח השב"כ, אין מקום להיעתר לבקשה לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי אמנם מדובר במאסר ראשון של המבקש, אך מאידך הורשע המבקש באישומים חמורים. על יסוד דו"ח השב"כ הוסיפה הוועדה וציינה, כי ישנו חשש כי גם בהווה ובעתיד נשקפת סכנה מן המבקש. כן צויין, כי המבקש השתייך לארגון טרור, וכי בהיותו תושב ירושלים חב הוא חובת נאמנות למדינת ישראל, "על כל המשתמע מכך".

4.על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק הדין מיום 6.3.97, נדחתה עתירתו. דעת הרוב ציינה, כי אכן אין כל מניעה להמציא לוועדת השחרורים דו"ח חסוי של השב"כ, וכי אכן לא היה כל מקום לאפשר חקירת עורך הדו"ח. כן צויין, כי למרות הדו"חות החיוביים על התנהגות המבקש בכלא, הרי שמן המידע המודיעיני ברור, כי שחרורו מהווה סכנה לשלום הציבור וכי גם בתקופת מאסרו ממשיך המבקש להשתייך לארגון חבלני ולפעול בגדרו. כן דחה בית המשפט את הטענה לפיה הופלה המבקש לרעה, בשעה שמפעילו שוחרר בטרם עת. בית המשפט ציין בענין זה, כי מפעילו של המבקש שוחרר במסגרת משא ומתן מדיני, ולפיכך אין הנדון מהווה ראיה. לפיכך, נדחתה עתירת המבקש. בדעת המיעוט צויין, כי אמנם אין מקום להתערב בהחלטת וועדת השחרורים אולם בהליך בפני הוועדה נפלו פגמים מספר. עיקרם - אי חקירת מחבר דו"ח השב"כ על ידי המבקש; אי רישום פרוטוקול מפורט של החקירה על ידי הוועדה; אי ציון דבריו של המבקש בפני הוועדה וסודיות יתירה של פרטים בדו"ח השב"כ. כן צויין, כי אין לייחס משקל למידע המובא בדו"ח השב"כ ככל שהוא מתייחס למידע שנאסף על ידי זרוע מודיעין אחרת. במצב כזה, נטען, כי יש להביא לחקירה את אוסף המידע המקורי.

5.על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתה העיקרית של באת כוח המבקש הינה, כי מן הדין והצדק לאפשר חקירתו של נציג השב"כ בפני וועדת השחרורים. לדידה, היעדר חקירה כאמור משמעותו פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עליהם אמונה וועדת השחרורים.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

7.הוועדה שמעה את נציג השב"כ ואף חקרה אותו לפנים משורת הדין. באזנה בין השיקולים השונים, לרבות חוות הדעת החיובית ולרבות נסיבותיו האישיות, החליטה הוועדה כי אין מקום לשחרור מוקדם של המבקש. משכך הם פני הדברים, אין אני מוצא פגם וחוסר סבירות היורד לשורש החלטת הוועדה, שיש בו כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802). לפיכך דין הבקשה להידחות.